אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון

      בימים טרופים אלה, בהם כל אשה שלישית בגוש דן היא סינגלית, וכל זוג שלישי מתגרש, מונחות על כתפיה של הפגישה העיוורת, להלן הדייט, אחריות כבדת משקל, שלא לומר גורלית, שלא לומר, אחריות לאומית ממש. על כן זקוק כל דייט שראוי לשמו לפקח שיודע ומבין את המקצוע, מומחה ברזי ההוא וההיא ומבין אחריות לאומית מהי. הפקח ייקרא "פקח ...

  שתייה מופרזת הקטינה מידותיי וכך הצלחתי לבוא בסוד גנךָ.   מה שנגלה לי שם, הקסים. ריחני, נפלא, שובה מיד, ללא רחם.   השער הקטן נטרק מאחוריי בחבטה. כל מה שיש מאז הוא הגן, אני, אתה.   בעצם, בעיקר אתה. אבל אתה נותרת גדול מידות, הגן מלא אותךָ, ואני – לשולחן האוכל אליו אתה מסב ברעש, איני מגעת.   עכשיו ...

      תגידו, זה קורה גם לכם שנניח אתם בעצם אנשים כייפיים ושטותניקים באופן כללי, הדימיון עובד אצלכם שעות נוספות, כל היום והעולם הזה הוא כר נרחב להשתוללות בשבילכם, לצחוקים ובלאגנים, אתם מחזיקים דרך קבע בועות סבון בתיק גב, נהנים כמה שאפשר מכוריאוגרפיה לשונית ועם כל מה שנקרה בדרככם, אבל מוצאים עצמכם נאלצים פעם אחר פעם מעט לרסן את עצמכם ולעטות ...

    זה לא הולך להיות פוסט מצחיק בהכרח, אלא פוסט ענייני וכן. הועלו כאן בשבועות האחרונים תרעומות בקשר למדדי הפופולאריות של בלוגרים ופוסטים, הועלו טענות סמויות ושלא על קנאה ותחרותיות ואנשים ניסו להקיף את הנושא מכל מיני צדדים. נוסף על החומרים האלה שלנו, ישנם משקיפים מהצד (כנראה) שידם חמה על ההדק, והם אנשים שמומחים בלהריח ריחות של מריבה או ...

  אל נורא עלילה, המצא לנו מחילה. אפילו מחילה קטנה ולא גדולה, בקשה בקשה, אל נורא-עלילה. תראה, זה לא שעשינו הילולה, זה לא ששרנו במקהלה, סך הכל לא צמנו מהתחלה, סך הכל לא העלנו זבח לעולה, אבל בפורים קראנו את כל המגילה, בפסח אכלנו חזרת אפילו שהיא קצת מגעילה. מה "כפת לך, אל גדול ומופלא, קטן עליך, באמת, כולה מחילה. ...

  על שום שגם אם מתכננין צום על מים מינרלין, קריאת תילי תילין ספרים בודהיסטין וטיבטין, ושקיעה במיני הירהורין כבדין,   לוקח אדם בחשבון שייתכנו שינויין וכל המתכננין שומא עליהם שיהיו גמישין לשינויין.   וכך ייתכן שעל אף שהיו יושבין ומתכננין מיני סיגופין ושאר מרעין בישין, יעבור עליהם יום כיפורין שבו בפירוש אין צמין שבו בפירוש אוכלין ואוכלין. שבו במפתיע, ...

האם תיאות לטעום ממבחר המתאבנים, אדוני, בטרם תסב אל שולחן. אני המלצרית שלך להערב. [לגופי רק עלה תאנה] שב כאן בנוח, אני כבר אדאג לכל. [פשוֹט המעיל והכובע] חכה רגע קט ואחמם לך את הצלחת, אפרוש עוד מפית, אוסיף אצטרובל ואדליק את הנר, ככה זה טוב. [כמה גשום היום ברחוב] האם לקשט לך עוד תוספות? שאמזוג ביד נדיבה מיני רטבים ...

  כמיהה אלי ואליו דרך כלים מבהיקים, תשוקה אלי אליו מבעד זגוגיות חלון, בתוכי סיר ומחבת מצוחצחים שהנחתי בדיוק בארון. דרך כף מנצנצת לי בבואתי. כל מה שמחזיר אלי אור, אליו אני מתכוונת. בינתיים, אני יש לי עבודה. בינתיים אני מצחצחת, ממרקת, ומתרגלת מבטים. בינתיים אני משתקפת ביני לבין זגוגיות חלום, חיה מציאות ובתוכה רוקמת מלמלת וילון.  (מתוך דף היוצר ...

  הודיה לאיש ראשון ———————- אודה לאיש הראשון שלי על שסלל בי נתיבים של אני והוא והוא ואני של הלוך ושוב ושוב הלוך, של הליכה בתלם וסטייה מדרך הישר. נתיבים של אמא כזוּ ואבא כזה ועל שהפיח ממשות בהולם החזה. אנחנו היינו האדם וחווה  של הבראשית שלנו. אז סולקנו מגן עדן לא כי חטאנו ולא כי טעמנו, אלא מפני שנגמר ...

    יצאתי החוצה להיות עם בדידות. היא המתינה לי על הדשא. נרגנת, זועפת, זרה. שיכול רגליים, ישיבה מזרחית, פרשתי שמיכה והסבתי. מדדה אותי בדידותי בריחוק ומבט אדיש, מתנשא, מצנפתה מתקררת ברוח. הצטנפתי כולי מול שמיים וטבע, הוצאתי תרמוס תה עשבים, ולגמתי. היא לא הצטרפה, רק המשיכה לשבת נוכחת, רגליה תחתיה,  מרשעת. לעיניה בלבד שתיתי הכל ואת מה שנשאר רוקנתי אל אדמה. ...