בננות - בלוגים / / יום כיפורין זה על שום מה ?
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

יום כיפורין זה על שום מה ?

 


על
שום שגם אם מתכננין

צום על מים מינרלין,

קריאת תילי תילין

ספרים בודהיסטין וטיבטין,

ושקיעה במיני הירהורין כבדין,

 

לוקח אדם בחשבון

שייתכנו שינויין

וכל המתכננין שומא עליהם שיהיו גמישין

לשינויין.

 

וכך ייתכן שעל אף שהיו יושבין ומתכננין

מיני סיגופין ושאר מרעין בישין,

יעבור עליהם יום כיפורין

שבו בפירוש

אין צמין

שבו בפירוש

אוכלין ואוכלין.

שבו במפתיע,

מופיע בדלת אקס שחזר ממילואין

והוא לגמרי

עטור זיפין,

ומה לעשות ואין ברירות שמותירין,

אז אותו בדחילו ורחימו הביתה

מקבלין,

אוכלין, שותין, סובאין,

ובאישון ליל,

אם מתחשק,

אף מקיימים יחסין.

 

וכל זאת מבלי לפגוע ברגשות הציבור

ומבלי לחטוא חלילה בפומבין

במיני גיפופין,

אלא יש להצהיר קבל עם ועדה כי אין מדובר

ביחסין אמיתיין

או חלילה זוגיין,

אלא בשבתאחת כהלכתה וזהו.

שבתומה הולכין ונפרדין

ללא כל עקה או ריגוזין.

 

והמבין יבין.

(נכתב על ידי לפני שלוש שנים, אחרי יום כיפור אחד לא צפוי, אם כי מבחינתי,
עלילותיו של אף יום כיפור אינן צפויות עבורי, כלומר: יש תכנונים, אבל לכי תדעי מה התוצאות …)

23 תגובות

  1. אהבתי 🙂
    זה מזכיר לי את השיר של יהודה עמיחי, כשחזר מהקרבות ב-48 ביום כיפור לבית אימו והיא הכינה לו עוגה שתהיה לו צידה בדרכו חזרה.
    מאוחר יותר הוא סיפר ששאל אותה איך יתכן שהיא מכינה לו עוגה ביום כיפור (הוריו היו שומרי מצוות) והיא ענתה שאם האלוהים יכול לעשות מלחמה ביום כיפור אז היא יכולה לאפות עוגה לבן שלה.

  2. צחקתי צחוקין ונהינתי הנאתין.
    שיפתחו בפנייך שערי אהבין, שערי ברכין, שערי יצירתין
    ושתהיה שנת רצון.

  3. מירי פליישר

    מקסין
    אני אוהבת את סדרת השירים האחרונה וקוראת אותם בשקיקה
    שיהיה לך טוב
    מירי

  4. והמבין יבין ואוהבין.

    וביום הסיגופין
    מרבין באהבהבין
    מכל הסוגין
    גם מול מסך הטלויזיונין
    עם סרטין כחולין
    וגם על הבעלין, עם עונגי שבתין וחגין

    ומה אוכלין?
    סלקין ממולאין בקממברטין ואגוזין
    מזוגגין בבלסמין
    וגילדאין קפאין שעושין בעצמין

    בתאבונין

    • רונית בר-לביא

      :)))))))))))
      אוללה, איזה תפריט, יעל.

      אני נוסעת עם ידיד לצימר של חברים,
      כאן קרוב, בית עץ עם ג"קוזי ..

      אכתוב משם.

      • מירי פליישר

        אה רונית צימרין…ידידין..
        ויעל מומחייה ידועה מבשלת לא דברין פשוטין

        • רונית בר-לביא

          כן, לגבי יעל כבר נוכחתי,
          מרשימות שלה על אוכל.

          ואצלי.. ידיד זה ידיד רק וממש,
          כלומר פשוט חבר טוב, ודי לחכימא.

  5. רונית בר-לביא

    ברור שלא.

    חוצמזה, שכחתי מה פירוש המלה.
    נשבעת.

    אני לא מבינה, אין לכן ידידים ?

    אתן יודעות, אנחנו נמשכות אולי לאחוז אחד מהפוטנציאליים (אצלי, במקרה הטוב), והם לפי טענתם היו בכייף עושים בערך חצי מהפוטנציאליות,

    פה טמונה רוב הבעיה.

    • יש יותר מדי.

      ובטח שמבינות: ההבדל הקריטי בין גברים לנשים. או כמו שנולי קוראת לזה: "גבר אישה צמר פלדה". חחחחח… וריאצה על נשים מנוגה גברים ממאדים. אלה הגברים יעשו כל דבר, גם את החורים בירח….. לא ככה?

      • רונית בר-לביא

        אני בדיוק מתלבטת,
        הורדתי לק מהרגליים ובא לי לחדש אותו
        בלק אדום, אבל קצת לא נעים לי,
        כי את יודעת, ידיד וג"קוזי,
        שלא יחשוב שאני עושה לו עיניים דרך
        הציפורניים.

        קיצקיצ, אני משאירה נטורל.

        אקח איתי לשם את הלק, למקרה (ואני רצינית) שאפגוש גברבר לרוחי בישוב ההוא…
        ואני הולכת לצאת לאחו, גברברי האזור (לאמגלה איזה), ראו הוזהרתם !

  6. רונית בר-לביא

    יעלה, אני ממש לא צעירה.

    בטח לא כמו שאת חושבת.

    אני לא רחוקה מגילה של נולי לפי זכרוני.

    אבל הקידומת עדיין של אזור תל אביב.

    והתשובה לשאלתך היא: @#%^&^&^&&
    מה ה"תרגיל" הזה ?
    אם לא רוצים להתמזמז, אומרים לבחור,
    ולא מתמזמזים, אני ממש לא מבינה !!

    זה אולי מאותה כיתה של "לזייף אורגזמה" ??

    מעולם לא הבנתי את הדברים האלה.

    מה יותר פשוט מלומר לבחור: "לא רוצה",
    או: "לא גמרתי" ???

    • רונית בר-לביא

      אני חושבת שהבנתי משהו, יעל ..

    • לא יודעת, ככה נהגנו לפני עשרים-שלושים שנה. זה לא הביא לנו כלום, רק קצת נחת למוסר הפנימי. נראה ל שהיום שום "צעירונת" לא נוהגת כך, וטוב שכך.

      ובכל זאת, מעניין ש"לא נשואה ובלי ילדים" עדיין נחשב דבר רע. אם האישה השתחררה מינית, פחות או יותר, איך זה שמבחינת מעמדה בחברה עדיין לא? זן שאלה שתמיד מעניינת אותי.

  7. רוניתוש, אני ונוליתי שלי עוד שנים ספורות סוגרות תחמישים. מה את אומרת על זה? איך התקששנו? חחחחחח….

    לא הבנת דארלינג, השיטה של הרגליים הלא מגולחות והתחתונים הקרועות והמוכתמות, נועדה לגרום לנו לחשוב שלא נעשה לעצמנו "בושות", שלא נזדחל למיטה. יעני, הוא גרם לנו להיכנס למיטה, כי הרי באנו לא מגולחות ולא התכוונו בכלל לעשות. רצינו מאוד, אבל כדי שנרגיע את המצפון היינו נוהגות כך, כאילו לא התכוונו, זה קרה "במקרה".

    ואת דארלינג הצוציקית, אני לא מדברת עם בנות שלושים ומשהו.

    • רונית בר-לביא

      אבל לא נשואה ובלי ילדים.

      מה אני אעשה שאחרים גם לא מדברים איתי, בגלל שאני זקנה מידיי כרונולוגית בשביל אחת שלא נשואה ואין לה ילדים,
      אז עכשיו גם הקבוצה שלי עצמה תוקיעה אותי ?

      והשיטות שלכן…. ממש לא ברור.
      אם אני רוצה לעשות מישהו, אני אעשה אותו, עם שערות או בלי,
      למה לעזאזל צריך תירוצים בפני עצמך ??
      תמהתני.

  8. רוניתוש, תמחקי בבקשה את התגובה בה אני רשומה כתרח. בסדר דארלינג?

  9. איזה שיר חמוד. נאלצת להגיד סאחטיין ובזה לעודד חטאין :))

  10. הנה, רונית יקירתי, החלטתי שגם אני רוצה הפעם להיות In. וגם יום הכיפורין הארוך והמייגע יצא ואפשר להתחיל להתהולל בכרמים. שהרי ידוע לך בוודאי שעם ישראל מוכשר, גם נרדף, על כן הופך כל חג שמח לחג עצוב. וכך ייתכן שעל אף שהיו בני ישראל "יושבין ומתכננין מיני סיגופין ושאר מרעין בישין, יעבור עליהם יום כיפורין
    שבו בפירוש אין צמין שבו בפירוש אוכלין ואוכלין" – אך בהחלט לא רק, כי אם מנהג היה בידי (ברגלי) בנות ישראל שהיו יוצאות ביום זה לכרמים ומחוללות, כנאמר במשנה משמו של רבן שמעון בן גמליאל: "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים, שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין כדי שלא לבייש את מי שאין לו, ובנות ירושלים יוצאות וחולות (קרי מחוללות) בכרמים". וראי נא "חגי ישראל ומועדיו מאת דר" נחום וואהרמן, וסיפרתי זאת בעבודה לבחור שהלך והתחרד ולא האמין לי.
    ובבנין ירושלים ובארוחה הטובה המחכה לך בתום יום הצום תנוחמי על כי לא בכרמים עוד מחוללים אלא בדיסקוטק – ואלי זה דומה. ולמי שליד ביתו כרם ולא דיסקוטק אני מאחל לו לחדש את המנהג.
    משה

    • רונית בר-לביא

      תודה, משה גנן (או שמא כורם ?)

      מסכימה איתך כל כך בעניין העיוותים שקיימים היום.

      פעם אהבו לחגוג ולחיות, היהודים של היום אוהבים לסבול, וזה לא בכיוון שהעולם זקוק לו.

      שנת כרמים והילולות בריאות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא