אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
זה לא הולך להיות פוסט מצחיק בהכרח, אלא פוסט ענייני וכן.
הועלו כאן בשבועות האחרונים תרעומות בקשר למדדי הפופולאריות של בלוגרים
ופוסטים, הועלו טענות סמויות ושלא על קנאה ותחרותיות ואנשים ניסו להקיף את הנושא
מכל מיני צדדים.
נוסף על החומרים האלה שלנו, ישנם משקיפים מהצד (כנראה) שידם חמה על ההדק,
והם אנשים שמומחים בלהריח ריחות של מריבה או אי הסכמות או חולשות בין חברי קבוצה
באינטרנט (קראו על מושג ה"טרול" בפורומים).
אני מרגישה שבכל פעם שאנשים רוצים להשתיק או להחניק את ה"עימות", לא נפתר שום דבר,
אלא רק מסתתר.
יכול להיות שחלק מהאנונימיים הם חברי הבלוגייה עצמה, כאלה שאין להם אומץ לדבר גלויות,
ואולי לא פלא:
לדעתי, אנחנו לא מאפשרים מספיק לדבר גלויות.
יכול להיות שיש כאן משהו שקשור לנשיות, ואני לא נהנית להגיד את זה:
נשים בהכללה גסה כשהן נמצאות בקבוצה, נורא לא נעים להן להיות לא נחמדות,
הן משתדלות ומקפידות הרבה יותר ב"נימוס" ואוכלות את הלב בסתר, בהיחבא.
גברים בהכללה גורפת, כשהם בקבוצה, יותר גלויים, פחות מתנחמדים, ולכן גם קצת
פחות אוגרים בפנים זעמים וקנאות, ולכן נחשבים כפחות קנאים שלא בצדק.
הדרך שלהם כשהם בקבוצה, ובאופן באמת מכליל, קצת שונה, פחות סוגה בשושנים,
ויותר אומרת ישיר, או שותקת. :))
גם אני הרגשתי, כמו שלמשל מיכל ברגמן כתבה איפשהו כאן, קצת מן תחושה של מסיבת
פיג'מות אחת גדולה לבנות, ובהתחלה די נבהלתי מזה.
מבחינתי לא פלא גם, שהראשונים להעלות את העניין היו דווקא שני בחורים, בלוגרים חדשים:
רונן ויקיר, שלא בחלו בפוליטיקלי קורקט ולא פחדו להעלות מיד עם היכנסם את התחושות
הלא נעימות מהמדדים שכמעט ואינם משתנים.
עבורם אישית אולי העניין הסתדר, אבל לי למשל אישית, זה עדיין צורם.
אני לא רואה סיבה להתחיל להפריח לינקים ברחבי האינטרנט לבלוג שלי כאן,
למען האמת, לא שמתי אף לינק אליו באף מקום.
ואם התחרות היא ברובה על זה, מה בדיוק אנחנו מודדים כאן ??
מה שאני אומרת, שלפחות בעניין הזה, צריך או למצוא דרך לחדד ולדייק את המדדים האלה,
או להעלימם מכאן, כי יש בהם טעם לפגם.
הרעיון של מיכה של פוסטים אקראיים או רשימה שבועית נניח של 3-4 בלוגים החביבים
על בלוגר מסויים, נראית לי יותר.
אם אנחנו כן מעוניינים בתחרות מסויימת, לגיטימי לגמרי.
רק שאם רוצים שיהיה לה ערך אמיתי, כמו שלתחרות
אמור להיות, באחריותנו למצוא מדד שמשקף תחרות אמיתית על איכות,
או על קריטריונים אחרים שאפשר בקלות לנסח
(אני מוכנה לעזור בזה, יש לי רקע קרימינלי בנושא).
ואני מזמינה את מי שרוצה להגיב כאן, כולל בעילום שם, אבל רוצה לעודד דיון כן ופתוח,
וכמה שיותר מאמץ כן לתת את שמך האמיתי בבלוגייה.
לא יודעת מה הקשר לסמיכות ליום הכיפורים, אולי אין, אבל מה אכפת לנו ליישם חלק
מההבטחות שלנו לעצמנו ולנסות להיות אמיתיים, אמיצים ופחות פוחדים כלפי עצמנו וכלפי
חברינו לכתיבה ?
בברכת "והעיקר לא לפחד כלל" לכולם.
א. מכיון שזה הבלוג הראשון שלי אכן הפרחתי לינקים ברשת לא בגלל מדד הצפייה שלא הייתי מודעת לו אלא מרצון לשתף ולהחשף.
ב. כל יום בערך אני שןלחת לשירלי בקשה לשינוי השיטה
זהו בקיצור גברי טיפוסי.
:)))))
יפה לך בצבאי: ירוק-זית.
אני לא חושבת שהדרך של ללנקק בכדי לשתף ולהחשף לקהלים שמעניינים אותך, שגויה.
אבל הצירוף של זה (ורבים מלונקקים כאן מהמון אתרים, לא רק את) ושל המדד המודד לא ברור את מה, לא מוצלח במיוחד.
ומצידי שבמדדים החדשים אני אהיה מספר 100 ולא 12, אני פשוט קצת לא אוהבת
את הכאוס הזה, בלשון המעטה.
ואני בטוחה שגם (או בעיקר) את כממוקמת גבוה ברשימה, סובלת מהמדד ההוא.
(אמרת שמאז, כמעט לא מגיבים לך, ובאמת חבל).
ואפשר להיות נשים, אבל נשים-נשים,
ולהמשיך לדבר בכנות, ולא לפחד להביע ביקורת.
ותודה על האומץ.
אני סובלת כי המדד איננו מדד איכות לחלוטין.הוא מדד קישורים.
הנה השיר שחשבתי שהוא הכי יפה שלי זכה לפסילה על ידי עלומת שם , ואני בטוחה שלולא הייתי שם בלוע הר הגעש
לא הייתי זוכה לתשומת הלב הזו.
את מתכוונת לעלומת השם "(((((" ?
שמעי, היא מאלה שמלבים אש, היא נראית לי או מכאן וטעונה או מישהי מבחוץ,
אבל כמו שכתבתי, תופעות לא נעימות כאלה קורות רק במקומות שיש בהם צרות מהסוג שכתבתי עליו.
אז:
א. אל תקחי ללב אדם שכותב בעילום שם,
הוא בוחר בניסוחים פוגעים.
ב. שירלי, בבקשה תשני כבר את המדדים ההם או שתמחקי, כי הם פוגמים בבלוגייה כרגע, וחושפים אותה לפגיעות של טרולים מבחוץ.
ג. אם מדובר בשיר הלוויתן עם הצילומים, אז באמת לא הייתי מתייחסת לדעה של מישהו בעילום שם שמשהו כנראה מציק לו וזו לא הכתיבה שלך.
ככה כתבתי איפשהו, וואלה.
אני אפילו לא מצליחה להיזכר מדוע והיכן אבל אני עומדת מאחורי התחושה הזו.
אין לי מושג בבלוגים ולקח לי זמן להבין על מה מדובר ולגלות שיש מדד כזה בכלל. לא אגיד שהוא לא מעניין אותי אלא שהוא מדאיג בגלל שהוא חלק מהעניין שלא נעים לומר אבל לא מאוד מעניין פה.
אל תעלבו לי כבר בשלב הזה – דווקא יש פה כתיבה מעניינת בעיני וגם כתיבה פחות טובה ועליות ומורדות וכל אחת ואחד ומה שליבם חפץ ולפעמים אני מוצאת מציאה ולפעמים לא.
אבל לא מעניין פה כי לרוב אין כאן דיון או רעיון או סיפור אישי או אסוציאציה או קישור או בדיחה.
אדון "חזק" מגיב לגברת "מצוין" ואז מצטרפת העלמה "מעולה" במין קרוסלה פחות או יותר קבועה.
תגידו משהו, לא יודעת מה. שיצחיק שיזכיר שיכאב שיזדהה שיעקוץ שישאל. משהו.
רוצים להיות מנומסים ? בבקשה. למה לא. אבל אחרי פעמיים-שלוש שמחמיאים לבעל הבית על העוגה המדהימה שהוא אפה אפשר כבר לדבר על הקשיים והעול שבאירוח.
או שלא.
כנראה שלא.
מיכלה, אמיצים מסוגך עושים לי טוב על הנשמה.
אבל אל תרימי ידיים מראש, את גם יכולה לשנות דברים.
למה "כנראה שלא" ?
כי עובדה שזה כמעט ולא קורה.
משום מה האמת מקושרת אצל אנשים לעלבון וזה מפחיד.
היתה לי פה אתמול שיחה מעניינת עם שירה. בלי עלבונות ובלי כלום. בלי מקסים ונפלא למרות שזה באמת היה מקסים ונפלא.
אם זה לא הרעיון כאן אז מה ענין, עוד לא הבנתי. כנראה שלא הבנתי ונמשיך לשבת בקצה הספה ולאכול עם פה סגור.
אני שוב אומרת את דעתי:
שאני חושבת שאם תנהגי בדרך שלך,
ותעמדי מאחוריה,
תוכלי לשנות, אפילו בקצת.
אני חושבת שאף אחד לא יכעס עלייך אם תגידי ביקורת או לא תמטירי במחמאות-סרק.
נסי, ואולי תופתעי.
הגישה שלך נשמעת קצת פסימית, וזה לא מוסיף.
אני רוצה להגיד שאצלי כל המקסים והנהדר בא ממקום אמיתי . אני גם מרגישה שאתם עושים עוול לעצמכם כשאתם לא מבטאים התפעלות ולא מודים על התייחסות.
אני בטוחה שלא תכתבו זאת לאף אחד שלא תרגישו כך. הנה את רונית רצית לחזק אותי על הלויתן וכתבת משהו כמו אל תתייחסי למישהו בעילום שם . ולא כתבת בעיני הוא שיר ..נו מעניין. אין לי טענות אלייך כי אני חושבת שבאינטרנט יש שפה סמוייה . למשל שתיקה. ברור שהסיבות לשתיקה יכולות להיות רבות כמו חוסר פירגון או אי מציאת מילים מקוריות לשבח וגם ביקורת שלא מעיזים להעלות. עוד לא ראיתי ביקורת שעשתה טוב למבוקר. מקווה שאזכה לראות.
אני כותבת תגובה לפוסט שמדבר אלי ישירות בעיקר. משהו שפוגע בול, כנראה.
בי, אישית.
יש פוסטים שאני עוברת עליהם, וחושבת, שאחזור אליהם אחר כך, כי, מה לעשות, לא פגעו בול.
אני ממש לא חושבת שצריך להגיב על כל פוסט של מישהו, אני בוחרת להגיב רק על מה שממש ממש מדבר אליי.
האמת שבהתחלה שלי כאן נוכחתי לגבייך למשל, שני מגיבה לך לפוסטים, ואת לא מתייחסת, לא לתגובות שלי אלייך, וכמו כן היתה התעלמות מכל הפוסטים שכתבתי.
עד שלב מסויים.
אז תופעה כזו לאורך כמה פעמים מרחיקה אותי קצת מאדם, באופן טבעי לדעתי.
זה קרה בעיקר בהתחלה שלי כאן.
והכל אנושי:
יש כאלה שיותר "מתאימים" לנו ואנחנו יותר מתחברים אליהם וזה בדר"כ הדדי, ויש כאלה שקצת פחות, אבל אתה בכל זאת יודע להעריך חלק מהפוסטים שלהם,
ככה בהפתעה.
באופן טבעי גם נוצרות "קליקות", קבוצות של אנשים שיותר מתחברים אחד לשני וההיפך,
החוכמה לדעתי היא ללמוד לפתוח, להישאר כמה שיותר פתוחים ולנסות לקרוא כל פוסט כדף חדש.
מי שמצליח לעשות את זה בצורה טהורה: הללויה.
קשה לי להאמין שלא הודיתי לך על תגובות .אני מאוד מקפידה על זה . הנה את מוכיחה את דברי שאי תגובה יש לה כוח. לקח לי זמן להכיר אותך. שום קליקה ושום בטיח שום שקרים ושום בטיח. אני לעולם לא אכתוב למישהו שאהבתי כשלא אהבתי. כן יש התייחסות למי שאוהבים את מה שהוא כותב. זה אנושי. ושוב אני טוענת שאנשים לא כותבים סתם מקסים למה שהם לא חושבים שזה כך.מתחברים עם הזמן ורוצים לתת יחס ולחזק את מי שמעריכים
את עשייתו. לא תשכנעו אותי שזה מזוייף
מה שכתבת רונית זה זה בדיוק.
מה שהוספתי זה הסבר מהזוית שלי לתחילת האי תיקשורת בינינו שאני מקווה שהשתפרה
אז תסתכלי בפוסטים הראשונים שלך, ותראי מול העיניים את מה שאת עצמך מטיפה לו (ואני אגב לוא דווקא).
לא איעלב אם משהו לא יגיב לתגובה שלי אליו.
אבל: אם אני מגיבה כמה פעמים והוא לא מגיב, והוא בנוסף גם לא מתעניין בכלל בפוסטים שלי, באף אחד מהם,
אני אבין שהוא לא בכיוון שלי בכלל.
גם אז יהיה לי קשה "להשיב מלחמה" ולהתעלם לגמרי מהפוסטים שלו, ואם משהו שלו כן יעניין מאד, אגיב לו על כך, אני מקווה לפחות בשבילי.
אז את עדיין כועסת?
בדקתי עכשיו כ25 פוסטים ראשונים לא מצאתי. פעם אחת כן בפוסט"גברת תעברי מסביב" כי תיסכל אותי נורא שלא הבינו את כוונתי.ותוך כדי תגובות התחלתי לשנות את השיר. שם היה דיון בין האנשים שאת התחלת ושם באמת התמרדתי נגד התגובות ולא הייתי נחמדה. זה היה קצת בדם ליבי כנראה.
לא מצאתי עוד מקום. זה היה בפוסט על בדרך לירושלים שהתחילה שיחה בינינו
אני לא חושבת שזה סופי כשבהתחלה אין תקשורת ואחר כך יש. אגב הראית את תגובתי המאוחרת לפוסט שלך על המעיין.
אז לא הגבתי כי הוא תפס אותי בבטן. לא יודעת למה. עכשיו שהעלית אותו. הייתי כבר מוכנה לקראתו.והוא ..טוב הבנת
אני בכלל לא כועסת, וגם לא אז.
אני פשוט ראיתי בהתחלה שאנחנו לא מאלה ש"מתחברים" בטבעיות, זה הכל.
זה לא מנע ממני להגיב בהמשך למשהו שממש דיבר אליי, שקראתי לו "הצריף של תמרי", הפוסט שלך שהראה אותך עובדת עם נכדים של אחותך בסטודיו.
ולא זוכרת שהתחלתי דיון לגבי "גברת תעברי מסביב" (לא מוצאת אותו אצלך כרגע), אני זוכרת שלא מתתי על זה,
גם כהפוך על הפוך.
אבל אני זוכרת שהיו שם כאלה שהרבה יותר ממני לא אהבו את זה.
רונית
קרקס סוף החופש הגדול.והודיתי לך.
לא כל הפוסטים שלי מופיעים ברשימה
לצערי. איזו תקלה שפניתי בגינה לשירלי.אני כנראה מעלה יותר מידי פוסטים.
וזה שהתחלת את הדיון אז ב"גברת…" זה אחלה ולא היית תוקפנית ואף אחד לא היה פשוט לא הבינו את כוונת השיר .
טוב סיימנו את הברור הזה לדעתי.
מישהו חכם פעם אמר לי כששאלתי למה מבקר מסויים כותב ביקורת על אמן מסויים – אה הוא חבר שלו.
אי אפשר להכחיש שכשמפתחים יחס למישהו מפתחים גם יחס לאמנותו. אין אובייקטיביות אבל אני מסרבת לקבל את זה שתגובות בדרך כלל לא באות ממקום אמיתי. טוב אם צריך איזה קשר להוצאת ספרים…גם אז לא.
זה לא שזה לא ממקום אישי (למרות שהיו פה הודאות גם בכך…) אלא שזה חוזר על עצמו.
מצחיק אבל בדיוק אתמול סיפרתי לאחותי על הבוס שלי שאין כנה ממנו.
כשהתחלתי לעבוד הייתי צריכה לכתוב איזו תכנית לימודים בינתחומית ויצירתית ומיוחדת.
באתי עם טיוטא ראשונה והוא אמר לי "את מקצועית במובן הרע של המילה" ואחר-כך הסביר.
מעולם לא חשדתי בו ברשעות חלילה או במשהו כזה. כי הוא לא כזה!
הביקורת המאוד ישירה שלו (והייתי בהלם מהישירות. שלא יהיה ספק) בהחלט הועילה לתכנית הספציפית אבל גם לי.
לא עשיתי קולות של נעלבת למרות שלרגע התחשק לי.
אפשר להגיד כל מיני דברים, עם סימן קריאה או סימן שאלה או שלוש נקודות או בלי סיומת – כך אני מקווה לפחות.
ואפשר אולי לכתוב בלוגי המשך לבלוגר אחר? זו גם אפשרות לפחות לענ"ד.
ביקורת בכדי שתועיל, צריכה להיאמר באמנות רבה.
עדינות, רגישות, אם אפשר לגייס, יכולות לעזור.
כמעט תמיד כשאני מקבלת ביקורת אני יכולה לנחש אם היא נאמרה מתוך רצון "להיכנס" בי או מתוך רצון כן להועיל או רק להביע דעה.
(לפעמים הם מתערבבים זה בזה ואז רק הטעם המר נשאר בפה).
בדיוק
אני מזדהה עם מירי. כשאני כותבת מקסים ונפלא זו אמת. יש גם מקום לביקורת אבל לא צריך לשתק אף צד.
היי לי.
אני בטח לא אמרתי שתגובה של "מקסים" או "נפלא" היא לא אמיתית.
ואני לא מדברת על לשתק או להשתיק אף צד, להיפך.
רוצה לקרוא לשיח יותר מעיז בין האנשים.
חלק עונים ומגיבים מתוך דם ליבם וחלק לא תמיד. וכשזה קורה זה מורגש,
או אי התגובה הבולטת מודגשת.
אני מתארת לעצמי שהבנת את זה, ואם לא, את מוזמנת לקרוא שוב.
מניסיוני, כל דרך לנסות לנתב בלוגיה לא תצליח. הדברים מתפתחים באופן טבעי, כמו בחיים.
המטרה שלי בבלוגיה היא בעיקר להביא יוצרים, כמה שיותר יוצרים מכל התחומים (לצערי אני מכירה יותר אנשי ספר, לכן הם הרוב בינתיים), וגם להביא כמה שיותר קוראים, כי בלוגיה בלי גולשים מבחוץ היא סתם מועדון חברתי. לכן הצעתי לכם בהודעות מערכת לפזר לינקים שלכם ברשת, כמו באתר פוליטינט, כי לדעתי, בלוגיה מתחילה לתפקד כבלוגיה ברגע שיודעים עליה כמה שיותר אנשים.
כרגע, יש מעט פוקדים מבחוץ, ורוב הקוראים והמגיבים הם "משלנו". זה יוצר סוג של מתח פנימי, שיש בו דברים יפים כמו פרגון, בצד חנק מסוים.
אני אישית מתגעגעת לאקשן שהיה בבלוגי הקודם, ומחכה שיבואו גם לכאן הרבה קוראים, למרות שאני יודעת שזה יביא הרבה טרולים, הרבה גועל, שאני אישית "זכיתי" לו בכמויות עתק בבלוגי הקודם, כי עסקתי שם בהרבה נושאים מאוד שנוים במחלוקת.
ולמרות זאת, אני מעדיפה את החשיפה הגדולה שתבוא מבחוץ, כי רק ככה יש חיים לבלוג. ולא בגלל ענייני רייטינג, אבל גם. רייטינג מביא גם שפע של דעות, ויכוחים רבים, ומשהו מאוד מלא חיים.
בתוך כמה חודשים יכירו את הבלוגיה הזו יותר. זה יקרה. זה תהליך הדרגתי, ורק אז תהיה כאן בלוגיה אמיתית. אני אישית מייחלת להפריה הדדית, שיכולה להתרחש. זה קרה לי בבלוג הקודם, אפילו על רקע של עוינות. אני יכולה לספר שפירסמתי שם סדרת כתבות בנושא מסוים, שהתפתח רק בגלל הכעס הרב שהופנה כלפיי שם, אבל דרבן אותי לכתוב. בעקבות הסדרה הזו, שבאה רק בגלל התלהטות הרוחות, הזמינו ממני מעם עובד מאמר לאנתולוגיה מסוימת בנושא בו כתבתי.
כך שמנסיוני הלא ארוך אבל המאוד אינטנסיבי בבלוגים ( במשך שנה וארבעה חודשים, ויש לי ארבעה בלוגים נכון להיום), אני חושבת שלמרות הטרוליזם, למרות הסחבקיות המדומה או האמיתית, למרות כל הדברים הצדדים האלה, רייטניג, מדדים ושאר שטויות (לדעתי), מי שיודע להתנהל נכון בבלוגו, יכול לקבל ממנו המון. ממש המון.
מה זה טרולים? אלה מהיער בסקנדינביה? מה הם עושים פה?
מיכלוש, חכי כמה חודשים, עוד תגלי. ווי ווי מה שטרולים עושים לבלוגרים. ווי ווי.
הבנתי אותך נראה לי.
הם עושים לבלוגרים מה שהטרולים של סקנדינביה עושים לטוב-טוב הגמד ולחיות היער?
הולך להיות מעניין…
עושים ועושים. אני אאדמתי והחוורתי כמה פעמים ממה שכתבו לי. אבל לפעמים יוצא דווקא מביקןרת קשה משהו טוב. עובדה, המאמר הזה לעם עובד שעליו סיפרתי. בלי המרורות ששפכו על ראשי, לא הייתי כותבת את סדרת המאמרים, ולא היה יוצא מזה מאמר לספר. לדעתי הרווחתי מהביקןרת.אפילו מהקללות.
ומה את חושבת לגבי כל מה שכתבתי
על אי הדיוק של המדד ההוא?
ראיתן למה הוא גורם כאן,
הבנתן כבר מלא מעט אנשים שהם לא רואים אותו כמדד של איכות דווקא,
אז למה אתן באמת לא מוחקות אותו ?
בכל הבלוגיות יש אי דיוק במדד. זה הערת אגב. אין בלוגיה עם נתונים מדויקים.
לגבי מחיקת חלון הבלוגריות הנקראות ביותר. כפי שהסברתי, כשהצטרפתי לספינה, אל שירלי ז"א, כדי להיות העורכת, התוכנה של הבלוג כבר היתה ככה. אני אישית לא מתה על זה, וזה חדש לי, כי אין את זה בשאר הבלוגים שלי (בדה מרקר יש חלון לבלוגים פופולריים, אבל הוא שונה מכאן). כך שאני חייבת לומר שאישית עדיין לא הסקתי מהחודשיים וחצי האלה אם זה מוסיף משהו או רק מזיק, חלון הפופולריות. יכול להיות שהוא בכלל לא משנה בעצם.
מכל מקום, כבר הצעתי לשירלי את רעיון החלון הרנדומלי ונראה לי שהיא תאמץ אותו. מה שכן, הבלוג הזה והאתר כולו, כפי שכולם יודעים, שייך לשירלי יקירתנו. היא זו שמממנת אותו, ולכן בסופו של דבר זה שיקול שלה. אבל נראה לי שלאור הרוחות הסוערות, לא יהיה אכפת לה לוותר עליו.
ואני בכל זאת ממליצה לכולם לשתול לינקים בפוליטינט ובכל מקום שאפשר, ולהפיץ את בלוגכם כמה שיותר. בלי קהל, בלוגיה, כל בלוגיה, די מדשדשת, לדעתי.
כשיצטרפו עוד סופרים ידועים, אני מתכננת להתחיל לפרסם את העניין במדורי הספרות בעיתונות. וכבר כתבו עלינו בכמה מקומות ברשת. אבל זה לא מספיק. יש המון תחרות עם בלוגיות אחרות. פרסום הבלוגיה רק יוסיף פה פלפל לכולנו.
וסליחה אם אני נשמעת כמו מנהלת. לא התכוונתי. רק להוסיף איזו תובנה מהתובנות שזכיתי להן עד היום מתרבות הבלוגורה (רחמים, גנבתי לך את הביטוי).
אוי, יעל,
איך לא בא לי להתחיל ללנקק את הבלוג שלי לכל כיוון,
ועוד שזה ייחשב כמדד למשהו….
אבל אני מבינה את השיקולים שלך,
רק פשוט, אין אפשרות לפרסם את כל הבלוגייה כולה כלינק אחד?
שלא נצטרך כל אחד לקדם בעצמו את הבלוג שלו, ובכך התחרות הזו תתפרש
עכשיו על רישות של עצמך לכל עבר ?
איש איש יעשה כרצונו. זו רק הצעה. אבל גם בלוגרים מבלוגיות אחרות עושים זאת. כל הזמן. למשל, אני מפרסמת כבר המון זמן את הרשימות שלי (הרלוונטיות כמובן) בפוליטינט. וכשידעו עלינו יותר, אוטומטית יש כמה אתרים שממליצים על בלוגים ופוסטים. אבל זה יקרה כשנהיה עוד כמה חודשים באוויר. כי בעצם אנחנו מיילדים כאן בלוגיה, ובעיני זה תהליך מרתק.
ברגע שיותר אנשים ייחשפו לבלוגים פרטניים שלנו (כי על הבלוגיה כולה כבר היו כתבות בווינט, נענע ווואלה), יותר אנשים יקלטו שיש בלוגיה חדשה. זה תהליך הדרגתי. של גילוי הדרגתי של הגולשים את הבלוגים של הבלוגיה. לדעתי זה יעזור. גולדי גת כבר במקום הראשון בנצפים פוליטינט.
אוי רוניתוש, הנה אמרתי את המילה השנואה עליך, מקום ראשון, מדדים (בעניין גולדי). אז אני רוצה לומר דבר כזה, שוב מנסיוני: רייטניג לא תמיד דבר רע, אפשר להשתמש בו. ואם משתמשים נכון, יכולים להשיג ממנו דברים טובים. לא יודעת לגבי טלוויזיה וכאלה, אבל בבלוגים, רייטניג, ופעולה אקטיבית של בלוגר כדי להשיג צפייה, יכולה להביא לדברים מעניינים מאוד.
אגב, בבלוגי הקודם לא היה חלון פופולריות, והתחרות שם היתה רצחנית ממש!!!!! אותי האשימו שאני משתמשת בכותרות פרובקטיביות כדי להשיג צפייה. נכון, מה רע בזה? גם בלי חלון פופולריות, הייתי שם מאוד פופולרית. ואז בא אבי לן, והיה "גרוע" ממני, הלך יותר רחוק ממני, והיה יותר פופולרי ממני.
כך שבכל מקרה נוצרת תחרות פרועה או סמויה, גם ללא חלון פופולריות.
טוב אז,
נלנקק ונשמע :))
ועל גולדי זותי מי יכול ?
בטח לא חתוכות מלידה …
אולי יהיה מעניין באמת להיחשף לעולם הטורפים שמה בחוץ, לידם כולנו כאן חנאנות גמורות.
נכון, אנחנו כאו עכשיו כיפל"ה סרוגה. יגיעו ימים שנהיה פה ברקודות. אבל אז באמת נהיה מרתק.
ויש לי עוד הצעה לשיפור:
שכל מי שנכנס ישאיר 100 שקל בכניסה,
זה יפתור פה לכמה מהאמנים הדלפונים בעיות ונוכל להתפנות יותר לבלוגייה ולאמנות-דהלהדמאטה שלנו.
:))
יש לך כובע להלוות? בשביל התרומות? ראיתי יש לך כובע יפה וגדול בתמונה.
זקן אחד מהשיעורים הפרטיים גנב לי אותו :))
אני מתעתדת בקרוב להתחיל בעבודה אפורה ומשעממת,
אז אהיה הרבה פחות פנויה….
אבל כמו שלי אומרת, אני לא מבטיחה 🙂
את גונב הכובע לגולדי. היא תגיד לו ארצה, ופיניטו לה קומדיה.
אני לא בטוחה שיש לה אישור כניסה לעיר הקודש …
הם ממשמשים בכניסה ..
הי רוניתה,
אני מסכימה איתך וחייבת להוציא עצם מהגרון דרכך.
אוכל להעיד רק על דרכי בבלוג. אני קוראת המון פוסטים ובוחרת להגיב בכנות רק לאלו שאני מתחברת אליהם ומשהו בהם נוגע בי ( גם אם הדעה בהם הפוכה משלי). חלק מהטקסטים ארוכים ועיני מתעייפות מהאור המסנוור של המסך.
אבל יש לי הרגשה לאחרונה שיש פה צרות עין על בחירת מילים בתגובות. אם אני בוחרת לפרגן למישהו, האם אני חייבת לעשות זאת בדרך ספרותית? האם המילים מקסים ומדהים לא מסבות אושר לקוראים אותן? זה נחשב לא אינטלגנטי, אני יודעת. מספיק עם הביקורת על כל צעד ופיפס. גם על כוונות טובות צריך להתנצל?
לא צריך להתעסק ברייטניג ולא בפופולריות. רק באנושיות. לא ?
תגובה מקסימה ומדהימה !!
:))
:)))
את חושבת שסמיילי מותר?
מה, מקסים ומדהים לא טוב? ודווקא אני משתמשת בהם הרבה….
מקסים ומדהים מקסים ומדהים מקסים ומדהים מקסים ומדהים……………………..
רונה, שמת לב שפתחת סלון בנות בלילות? אחלה זה.
בכייף.
אני מורגלת לזה מאיזה פורום חי ותוסס במיוחד שהייתי בו חברה פעם …
אגב, ישנה תוכנית מגירה לבצע כאן גם במת דיונים, כמו בדה מרקר, אבל אפילו יותר רציני. נקווה שהשירלית ומתכנתה יעשו זאת מהר. ואז יהיה ממש אחלה.
איך מתכנתה של השירלית, אגב ?
שווה ?
לא יודעת אם שווה, אבל נשוי כן. דיברתי פעם עם אשתתו.
אוי, זה כל כך פאסה מתכנתים נשואים
אאוט !!
קראתי באחת התגובות לפוסט של מיכה בענין, אני חושבת, שמקסים ומדהים זה לא טוב…
זה טוב אם את מוסיפה שבועה שזה נאמר מתום לב ובכנות מוחלטת,
ושאת לא עושה כן ר-ק בגלל שאותו בלוגר ענה לך לפוסט האחרון ואת רוצה להשיב לו כגמולו
🙂
הייתי מכינה מסמך משפטי שהמגיב יחתום עליו.
רק תגובה כזו, תורשה להיספר במדד הפופולריות.
אני מודה שישנה בי נטייה להגיב יותר לאנשים שהם מכריי או חבריי מקודם, ומאחר שאני זו שגייסה לפה אנשים, ישנם כאן כמה כאלה. או שאני מגיבה למשהו שאהבתי. לא זכור לי שהגבתי יפה כי הגיבו לי יפה. אבל שוב, את אלה שהם "שלי", מהצד שלי, אנשים שאני אישית הבאתי, כן, אני מודה שיש לי נטייה לחבק אותם.
עוד כמה לילות כאלה בינינו,
וכל הבלוגייה כולה מגיבה לכל פוסט כולם ביחד ב: "מקסים ומדהים את/ה כזה מוכשר/ת ומהממ/ת וזה לא בגלל שהגבת לי קודם ואת/ה חבר/ה שלי"
:))
יואוווווו מרוב כתיבה כאן שכחתי
ללכת להוריד שערות, ואנחנו לא רוצות שהבלוגייה תהיה מלאה בבננות קוצניות 🙂
אני רצה לעשות שפם.
אמן ואמן כל מילה אמת !
האמן ואמן היה לתמר.קפץ קדימה ולא כי …וגם לכן רוניתה ויעלה. ניפגש בלילה הבא. כולן מגולחות . אוף עשיתן לי אשמה גם אני צריכה . לא יפה לויתן שעיר.
אגב בפוליטינט הזה לא אמורים להיות פוסטים עם אמירה פוליטית?לא שהאישי לא פוליטי כמו שאומרות הפמיניסטיות ונתנו לי אליבי לספר על עצמי כמשל.
אה יש לי עוד קלישאה שעובדת. believe in the process תנו לבלוגייה צ"אנס .
אה ואהבה ואור. לא הגיע הזמן שמישהי תזכיר את הברכות האלה?
בוקר טוב
מצאתי את עצמי לאחרונה בין כל עיסוקי העיקריים, נכנסת לכאן די הרבה, בעוד שחשבתי שכאן זה יהיה משהו שולי. אני תמיד מגיעה קצת בתמימות: קראו לי להציג את מרכולתי האמנותית וכמה מאמרים שכתבתי , אז באתי (דרך מירי פליישר ותודה ליעל על העידוד). אני תמיד מרגישה קצת אאוטסיידרית בכל מקום, ויש לי בלוג אישי במקום אחר, ובנוסף אתר אמנות שאני מנהלת ועורכת ועניינים מחוץ לאינטרנט. בזמנו הייתי שותפה לפורומים של אמנות ואינני אוהבת את מה שמתרחש שם , לא התאים לי הקומונות האלה המתוקות. כאן להפתעתי הטובה גיליתי מקבץ אנשים, מה שקוראים "על רמה". גם תגובות אינטליגנטיות. אינני נכנסת לכל הבלוגים מחוסר זמן, כמו בספרייה עמוסת שלל ספרים – נכנסת למי שאני מכירה או הכרתי כאן את בלוגם ומצא חן וחוזרת כמו לסופר שאני כבר מכירה את ספריו. מה שלא מצא חן בעיני זה הריצה למקום הראשון כיון שלא הבנתי מאין זה הגיע ולמה. התרבות הזו זרה לי ולא מתאימה לי . לא פרסמתי לינק בשום מקום (רק באתר האישי שלי ולחבר או שניים) ואינני רוצה להיות חלק ממנה. זה מה שיש לי להגיד.
באהבה, אילנה.
אילנה מתוקה.
הזדהיתי איתך מאד,
ובעיקר עם
"אני תמיד מרגישה קצת אאוטסיידרית בכל מקום",
ועם חוסר החשק שלך להיות חלק מתרבות הריצה והתחרותיות גם בנט.