אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הודיה לאיש ראשון
———————-
אודה לאיש הראשון שלי
על שסלל בי נתיבים
של אני והוא והוא ואני
של הלוך ושוב ושוב הלוך,
של הליכה בתלם
וסטייה מדרך הישר.
נתיבים של אמא כזוּ
ואבא כזה
ועל שהפיח ממשות
בהולם החזה.
אנחנו היינו
האדם וחווה
של הבראשית שלנו.
אז סולקנו מגן עדן
לא כי חטאנו ולא כי
טעמנו,
אלא מפני שנגמר הזמן
וראה כי טוב
מאד.
היום אני יודעת
שאז
היה
גיהנום.
וואו, הסוף הפתיע אותי מאוד.
תובנות מאוחרות , מוטב מלעולם לא.
וגם לקבל את נקודת המבט של אז , לא רק לשלול כמו הפוסט -היסטוריונים.
אהבתי את הקצב
היי, תודה לשתיכן.
"טוב מאד" בדרש זה הרע.
(כי כשמשהו רע, הוא בר תיקון ולכן גורם לעבודה קשה של האדם, למאמצי היטהרות ותיקון, ולכן הרע הוא "טוב מאד", קצת יידישקייט לחגים).
מעניין!
מאוד אהבתי את " היינו אדם וחווה של הבראשית שלנו". הסוף לגמרי תקף אותי 🙂 אבל זה היה פא פאו טוב כזה אז בסדר.