בננות - בלוגים / / ממתינה להיוולד
מפה להליכה לאיבוד
  • אורי אלחייני

    בת 32, נשואה על פי התעודות, אמא לעלמה, שבקרוב ימלאו לה חמש. ביקרתי עד כה בתחנות הבאות: ילדות רוויית שמש ודת בנתיבות, התבגרות בפנימיית אבן בירושלים, שירות צבאי כאזובת קיר, לימודי פילוסופיה בתל אביב, נישואים ואמהות. ומקווה שכברת הדרך הראשונה במסע לא מבשרת את המשכו. בשנים האחרונות השלמתי כתיבת שלושה ספרי נוער, שאף הוצאה לא מוכנה להסתכן ולפרסם. גם בן זוגי הסתבך במילותיו כשהכרחתי אותו לקרוא את כתבי היד. אבל מה הוא מבין. הוא איש מחשבים.

ממתינה להיוולד

פילוסוף אחד מספר על יונה. היה היתה יונה. והיא אמרה לעצמה, אשמתו של החיכוך היא שאינני עפה מהר יותר. מה, אלמלא החיכוך, התנגדות האוויר, הייתי חוצה את כל החלל בטיסה. ולא ידעה היונה, בלא חיכוך אין תנועה.
אני היא היונה הזאת.
מורה להיסטוריה מביא כדוגמא את האיכר שסבר שהמזון הוא מקור התמותה. הוא מרגיל, כך חשב, את הבשר להתחלף. אבל אם יוכל לגרום לסוסתו להיגמל מאכילה, יזכה אותה בחיי נצח.
אני היא הסוסה הזו שגוועה ברעב.
גבר מקריא סיפור לילדה, סיפור על ילד אחר, עשוי מעץ, שביקש להפוך אמיתי. והילדה שואלת בתום הקריאה, למה הוא כל כך רצה? מה היה רע בלהישאר בובה?
אני היא הילדה הזאת, המגלגלת את השאלה אפילו בשנתה.
ובלילה אנשים עוברים ברחובות. העיר ערה. אני צופה בהם מן החלון. זו זרימת ההיסטוריה, אני מניחה, הפכפוך של הזמן.
אבל בקירות יש רוחות רפאים, בסכיני המטבח מהבהבות השתקפויות, בכוסות הזכוכית כלואות נערות. ואני ממתינה איתן.
ממתינה עם כולן.
ממתינה כמותן
להיוולד.

28 תגובות

  1. הי אורי
    כתיבה נהדרת. קורא בשקיקה את בלוגך.

  2. מירי פליישר

    מקסים ביותר!

  3. גרם לי לעצבות קלה שככה את מרגישה

  4. איזה קטע יםה ומרגש!

  5. נורא יפה.תודה.

  6. כ"כ אהבתי את המשפט הזה:
    אבל בקירות יש רוחות רפאים, בסכיני המטבח מהבהבות השתקפויות, בכוסות הזכוכית כלואות נערות. ואני ממתינה איתן.
    ממתינה עם כולן

  7. כמו בועה שמתנפצת ברגע שנוגעים בה

    • מדונה, רות, לי ויעל, תודה על תגובותיכן. הן מעניקות לי כוח.
      עמליה, אני לא חושבת שעמדתי על פשר תגובתך. האם זו ביקורת? ואם כן, מהו תוכן הביקורת?

      • אורי היקרה!
        מתנצלת מראש על הנידנוד, אך מרגע שקראתי את הפוסט הראשון שלך, היה ברור לי שמדובר בהתמכרות. אני בטוחה שאת מודעת לעובדה כי הפוסטים שלך צובעים את ימיי האפורים בציפייה שאחזור מעבודתי המשמימה ואזכה להבלחה של עניין, מעט מעולמך, מדוע הפוסטים אינם יומיומיים?
        נ.ב
        לא נראה לי שעמליה התכוונה לביקורת, לא?

      • לאורי –

        לא היתה לי כוונה לבקר אותך, להיפך, אני נהנית מאד-מאד מן הכתיבה שלך. מה שכתבתי הוא המשפט שעלה במחשבתי כשקראתי את הדברים.

  8. I just wanted to make sure I understood: The knives you are talking about are the same as the ones the chefs will use to kill everyone at the end of the world?D

    • אני רואה שמצאו חן בעיניך השפים היוצאים לטבוח בנועלי הסנדלים. אבל פה מדובר בסכינים אחרות, פשוטות, סכיני מטבח לחיתוך סלט.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאורי אלחייני