מפה להליכה לאיבוד נתיבותית הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות הישראלית החדשה
לֵילהּ זרח, והיא שקעה. מעבר לסופה היתה סופה שניה, שוברת חלונות, הורסת דעת, מַגלה מן הבתים. לרחוב גם היא יצאה.
בחוץ – מטר נושם. שוטר קרא: הי, את.
היא נבהלה.
כן, את, במה את מאמינה?
בכל מה שישנו, אמרה.
ובאלים העתיקים, באלה הצנופים כמו קיסוס על העצים, באלה השמורים בחתיכות הצל שבפתחים, באלה הבורחים בזינוקים של אור מתוך שברי זכוכית, בהם את מאמינה?
אם הם ישנם – ודאי, ענתה.
אם כך, המשיכי במורד.
ירדה. בקצה הרחוב המשתפל – חורשה גדורה. ליד השער מחכה חיה טמירה: כלב ענקי ולו פני אנוש, ושש כנפיים, רכות כמו חשמל.
מה רצונך? שאל.
שהחיים יוסיפו ויחיו.
לעד?
עד שתכלה מכסת האהבה.
אם כך, עברי, פקד.
עברה בשער. באמצע החורשה, על שיח מזהב, רפרף יונק-דבש. כמה זעיר היה. חדל ממעופו. צודד מבט.
מה הבאת איתך? תבע, מה יש לך שם ביד?
שתי ידיה, מאוגרפות, פשטה לִפְנים גופה.
מה יש לך שם ביד? שנה.
מה שהיה ברשות נשים משחר הבריאה. ביד אחת יש לי זה, ובשניה – את היפוכו.
פלבל בשתי עיניו.
אל תהסס, היא לחשה, הזמן נקף. עתה תורך – בחר!
הי אורי
התגעגעתי לשירת הפרוזה הצרופה שלך. כתבי חידה עם אבק מיתי.
לא רע, מותק.
לאחר שייחרב העולם, וניאלץ לקבץ נדבות ולמכור את מה שיישאר מגופינו כדי לשרוד – אני מקווה שתסכימי לצרף אותי לשבט שלך.
מירי – נראה לי שאני אזדקק להגנתך. בכל אופן, מנהיגה אני kt רוצה להיות. מה אני צריכה שיקריבו אותי כשלא ירדו גשמים? או שישימו באותי באיזה יער להגן בחיי על עץ קדוש?
יו. כמה תמים מצידך. תאגיד "אידיאה פיקס" מחזיק בלאי בלתי מוגבל של בתולות מהונדסות גנטית עם נטייה קרבנית למטרות שציינת. את ואני, תוך ניצול מקסימלי של כושר תחמון, נפלס דרכנו לצמרת המנהיגותית באמצעות ספר בישול ישן, "מתכונים מתקופת הצנע", הכולל את הלהיטים העל-זמניים "חצילים בטעם כבד" ו"עוגת בטטות לבנות בטעם ערמונים". כדי לשרוד, יקירתי, צריך להישאר קרובים לצלחת.
אני מוקסמת בכלל, ובעיקר מהכנפיים הרכות כמו חשמל.
"שהחיים יוסיפו ויחיו" = שהחיים יימשכו? שאלה שחיים ימשיכו לחיות?
יפה, ויפה גם הכדור שאת מעבירה לקורא עם חידת הנשים.
אמיר, תודה.
רציתי לדחוס את שתי המשמעויות לביטוי אחד.
היי מיכה, לי,
תודה.
צומררתי.
המשוררת חזרה, את אף פעם לא הלכת… מוזר לי לא חשוב אם אני כותבת על נייר או בראש… תמיד המצב דינמי.
עכשיו תורי: לא להפסיק לבחור.
להתראות טובה
איזה יופי!
מקסים. אגדה ממש
אגדה נהדרת. ואני בוחר בשתי הידיים כאחת.
אבל, רונן, בחירה בשתי האפשרויות המוצעות פירושה ויתור על המשחק. ראיתי שיצא ספר. מזל טוב.
יעל, טובה, עמליה, אודי,
תודה.
אולי כשלואי קורא לך ברחוב
ואת מסתובבת
והוא מספר לך שאלו זמנים של חומר וחומר
הוא בעצם נורא מפחד מהרוח
כי רוח גדולה וחזק.
הוא מגיף חלונות
הוא חרד נפיצותן של המלים
מה הן לך
מה הן לו
(אולי הוא נורא מתבייש גם)