מפה להליכה לאיבוד נתיבותית הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות הישראלית החדשה

          טוב, לא למעני היא תרגמה. הרי איננו מכירות. ובכל זאת, כשאדם נעשה לקורא של יוצר מסוים, מה זה מחייב את היוצר? האם לא להתכוון אליו, להיות ערוך לקלוט את נימי נפשו של הקורא, הגם שאינו מכירו, אף את שמעו לא שמע? אז כזה היה המקרה: ואני קראתי את אן קרסון כל השנים. מה זה קראתי, ...

    אני רציתי לחיות את זה. היו שעות אחרות של אנשים אחרים, והלכתי בינן, שיערתי מה יהיה מראן של שלי, חרוכות כפטמות, וחומן חוף הגוף, ומורא הבשר בתוכן, אבל לי, לא היה לי אכפת, הסתובבתי, והיו מכשולים, נניח, פרחים ממין הסחלב, לועות לועתניים, אפילו ההמוניות של צמח השומר, היתה תבהלה.  כמובן שלא הבחנתי בין אחד לאחיו, תגיות השם שהדביקו ...

  לֵילהּ זרח, והיא שקעה. מעבר לסופה היתה סופה שניה, שוברת חלונות, הורסת דעת, מַגלה מן הבתים. לרחוב גם היא יצאה. בחוץ – מטר נושם. שוטר קרא: הי, את. היא נבהלה. כן, את, במה את מאמינה? בכל מה שישנו, אמרה. ובאלים העתיקים, באלה הצנופים כמו קיסוס על העצים, באלה השמורים בחתיכות הצל שבפתחים, באלה הבורחים בזינוקים של אור מתוך שברי ...

      הטעות שלי היתה, כמובן, שניסיתי לצפות בסדרה הזו דרך עיניה של ביתי. מאז שהיא בת ארבע עיניה מתמסמרות למסך ברגע שמופיע עליו הספוג הצהוב. והיא לא היחידה, ראיתי את זה קורה לילדים אחרים. הם הולכים בעולם, והשעון הביולוגי מתקתק בתוכם. פתאום הוא מצלצל, והם נדרכים, ניגשים לטלוויזיה ובוהים בבובספוג מכנסמרובע: אתם מוכנים, ילדים? כן, כן, כן. בתוך ...