מפה להליכה לאיבוד נתיבותית הלומת אייטיז, סופרת נוער בהתהוות, ניצולת הבורגנות הישראלית החדשה
הטעות שלי היתה, כמובן, שניסיתי לצפות בסדרה הזו דרך עיניה של ביתי. מאז שהיא בת ארבע עיניה מתמסמרות למסך ברגע שמופיע עליו הספוג הצהוב. והיא לא היחידה, ראיתי את זה קורה לילדים אחרים. הם הולכים בעולם, והשעון הביולוגי מתקתק בתוכם. פתאום הוא מצלצל, והם נדרכים, ניגשים לטלוויזיה ובוהים בבובספוג מכנסמרובע: אתם מוכנים, ילדים? כן, כן, כן. בתוך אננס הוא חי לו שם, בובספוג מכנסמרובע.
אז מה הסיפור שלו בעצם? שיר הפתיחה מסביר את הכול. כשמו, בובספוג הוא ספוג, ספוג פשוט, ספוג מטבח, לא חלילה ספוג-ים. אבל הוא חי במצולות בתוך אננס, בעיר ביקיני בוטום. שני שכנים יש לו: ידיד נפשו, פטריק, כוכב הים הוורוד (כמובן, משטחי הצבעים הבוהקים, הגלידתיים, צהוב וורוד, מחוללים סוגסטיה חזותית), וסקווידוורד, שהוא יצור ממין התמנוניים, טיפוס רגזני ואפור, נטול כל התלהבות ילדית, ויש הטוענים, האידאה של הפלצנות. בובספוג ופטריק, בתמימותם הכובשת, רפת השכל כמעט, לא מבחינים כמה סקווידוורד מתעב אותם.
בובספוג עובד לפרנסתו/הנאתו ב"הסרטן הפריך", מסעדת מזון מהיר בבעלותו של מר קראב, סרטן אדום קמצן וחמדן. ולפעמים קופץ לבקר את סנדי, סנאית חמודה מטקסס, שבחרה לחיות במעמקים, בתוך בועת זכוכית.
בהתחלה, כל אימת שפיה של בתי עלמה היה נפער למשמע קולותיהם של בובספוג ופטריק (הדיבוב מצוין, אגב. ככלל, הדיבוב לעברית השתפר פלאים מאז הייתי ילדה, והוא נשמע סוף סוף טבעי) וחופזת למרקע, ישבתי לצפות גם אני. ומיד ביטלתי את הסדרה. היא נראתה לי מטופשת, מגוחכת, אקראית לגמרי. אבל זה היה משום שניסיתי לעקוב אחרי ההיגיון של עלמה, ניסיתי לפענח מה היא מוצאת שם. לא, זה היה משום שהנחתי דברים מסוימים לגבי פעילות מוחם ונפשם של ילדים. כמה טעיתי.
יום אחד, בשעת ערב מאוחרת, נותרתי לבדי בבית – בעלי לקח את עלמה ונסע לבקר את הוריו – והדלקתי את הטלוויזיה. היא היתה מכוונת על ערוץ הילדים, ושודר שם פרק מעלילות בובספוג במתכונת למבוגרים, כלומר, בלי דיבוב. ומבלי משים נקלעתי לחוויה אינטלקטואלית שהצחיקה אותי עד דמעות.
הפרק ששודר – בן עשר דקות – פותח בבוספוג היושב בבר, מדוכדך, ומכריח את יושביו לשמוע את המקרה העצוב שקרה לו, הוא איבד את זהותו. לא את זיכרונו, אלא את תג העובד שלו, ולפיכך גם את מי שהוא.
הפרשנות המרקסיסטית קופצת מיד. כולנו הופכים מכונות מתוכנתות עד אימה מן השניה שקראנו במרקס. נו, ודאי, המיקום שלו בשרשרת הייצור הוא שקובע את זהותו. הנה האמירה, חשופה עד העצם, פשטנית כמו שרק האקדמיה או שירה בת זמננו יודעת להיות, מונחת לפני הצופה.
אבל לא. הגאונות של הסדרה הזו היא הטשטוש המתמיד, האנרכי של האבחנות שנראות לנו מובנות מאליהן. ובכן, רציתם ביקורת על קפיטליזם? קחו, אבל זכרו, עצם מעמדו של בובספוג בעולם של ביקיני בוטום אינו ברור. האם הוא ילד? (ילדים מזדהים איתו, ועם חוסר ההבנה שלו את העולם), אם כן, מדוע הוא מועסק במסעדת מזון מהיר? אולי הוא מנוצל? לא, אבל הוא מאוד אוהב את העבודה שלו, מתענג עליה. אהה, ברור, למה שלא יאהב? הוא הרי אימץ תודעה כוזבת, שעושה את העבודה שלו למסגרת הממשמעת של מציאות חייו. אבל מה עושים עם העובדה שעולה מפרק אחר של הסדרה, שבו מתברר שבובספוג הוא אמן למעשה? קרוב לוודאי שהוא יוצר קציצות הסרטן הטוב ביותר בכל רחבי הים, אפילו האל נפטון מתקנא בכישרונו, והכנתן היא ההגשמה העצמית שלו. הוא אפילו מופתע שמישהו משלם לו בעבור עבודתו. ומה לעשות עם העובדה שפטריק הוא הולך בטל, ואף על פי כן, מעמדו הכלכלי זהה לזה של בובספוג? עם זה שבעצם, אין חשיבות, לא תודעתית ולא ממשית, למיקומו אחד מהיצורים בביקיני בוטום בתוך מעגל הייצור או מחוצה לו?
אין לי תשובות. הסדרה היא נונסנס במיטבו, מהסוג שמשקף את החוויה של ילדים בעולם – כל ניסיון להסביר אותו נוחל כישלון. אולי משום כך גם אני מכורה לה. אולי משום כך היא הדבר המשמעותי ביותר שיצא לי לצפות בו בשנים האחרונות.
מי זה האיש הזה שכותב פה הגיגי טלויזיה ומה עשית לאורי אלחייני משוררת הפרוזה המופלאה?
התגעגעתי
בוב ספוג הוא מלך, אני חושבת שזה כתוב בסלע, מכל תוכנית יש לי מה לדבר עם ילדי, מה ללמוד, הדמות שלו מושלמת את מכירה את בוב ספוג שהשתלט עליו עיפרון?
שימחת אותי בכתבה שלך… כי יש לי חברה להתמכרות
דרך אגב לדעתי גם משפחת סיסמסון מתעלה על עצמה, כל פרק חכם ויצירתי מהשני.
להתראות טובה
אורי,
רבים הגעגועים, ברוכה השבה!
את מעלה זכרונות מתוקים, הלא כל סרט מצויר הוא פרי יצירתו של הקפיטליסט הזממן שסופק ידיו בהנאה למראה הילדים המהופנטים למרקע? בובספוג הוא גאוני אין ספק, ואם בהמונים עסקינן, מזכיר לי את המודל של לאסוול שטוען כי יש מוען מסר ונמען וכי תקשורת ההמונים מעבירה את מסריה באופן מוחלט וללא התנגדות, "כמחט תת עורית" אל מוחם של הקהל, האין בובספוג ממחיש את זה טוב מכולם?
או שאולי כאן הוא מפריך את מסר הזהות המעמדית בכך שהוא עושה פרודיה עליה?
לא מובן לי, אהבתי את הפוסט. איזה כיף שאת כאן.
סאני היקרה,
רואים שאת בקיאה בתקשורת המונים, אני חושבת שאורי ניסתה להגיד משהו אחר, שלמרות המזימות הקפיטלסטיות של היוצריםמפיקים או ניקולודיאון אפילו(הערוץ של בובספוג), בובספוג היא תכנית שמורידה מעליה את כל זה והיא חסרת משמעות כמי שהיא מתיימרת להיות, חבל לנתח אותה אם אפשר להינות ממנה הנאה ריקה ומלאת חושים.
זה מה שאני חושבת בכל אופן.
אורי, גם אני שמחה שחזרת אלינו.
אה, אגב, כמה הערות.
האתר היה ממש איכותי עד שהכניסו אליו פרסומות מפוקפקות, למה? חייבים ללכלך את הכל? מה זה הבאנרים האלו? הם לא היו כאן קודם…
התגעגעתי אלייך.
אף פעם לא ראיתי את בוס ספוג, יש מצב שאראה עכשיו איזה פרק שניים.
תודה לכולכם.
נונסנס זה נהדר.
וגם אני התגעגעתי אליך.
מי שכתב את זה לא נורמלי
מי שכתב את זה לא נורמלי
מי שכתב את זה לא נורמלי