הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
אני מאד אוהבת ללכת לכל מיני דיונים-פאנלים ציבוריים על נושאים שמעניינים אותי. ובכל זאת, תמיד יש גם חלק מעצבן. קבלו, אם כן, רשימת עשרת הדברים המעצבנים ביותר:
1. דוברים (כולל מתדיינים מן הקהל) משעממים או כאלה שמדברים יותר מדי
2. מנחים שלא יודעים מתי לעצור את הדוברים (והמתדיינים) המשעממים או כאלה שפשוט מדברים יותר מדי
3. מנחים שקוטעים את הדיון בדיוק כשזה הופך להיות מעניין
4. טכנולוגיה לקויה – מצגות שלא עולות, מיקרופונים שורקים ואפילו פלורוסנטים מהבהבים – נו, באמת!
5. אנשים שאוכלים במרוצת הדיון באופן קולני (פעם היתה מישהי שהוציאה מהתיק תפוח!) ואוי לרעש הזה של פתיחת שקיות ניילון ואריזות אחרות למיניהן
6. אנשים שעונים לטלפונים סלולריים באמצע הדיון
7. אנשים שלא עונים לטלפונים סלולריים באמצע הדיון – והוא מזמזם ומזמזם ומזמזם – תגידו לי, מה בדיוק נותן לכם את הרושם שאף אחד לא שומע את זה – עדיף כבר להודות באושמה וגמרנו, לא?!
8. אנשים שיושבים לידך, לעתים זרים לחלוטין, שחייבים לחלק איתך את כל ההערות המבריקות שלהם
9. בגלל שאת מנומסת למדי ואת לא רוצה להפריע למתדיינים, את מהנהנת בראש ויוצא כאילו את מסכימה עם כל ההערות המבריקות שהושמעו לעייל
10. פלוצים.
רשימה צנועה למדַי, אומי.
היום אני כבר לא הולכת לפאנלים (אלא אִם הנושא בוער אצלי), אבל – מזדהה איתך לחלוטין.
תודה ושבת שלום.