סיפור קטן עם צוף טוב

בשבת אחה"צ נכנס אלנו צופית. צהלו הילדים: איזה חמוד! לבטח היה קטן. אבל איכשהו, כשהם בתוך הבית, ציפורים מצליחים לקבל מימדים של מפלצות. פתחתי את הדלת הראשית למרות הקור וחמושה בעיתון, הצבתי את עצמי כמשקיף כמה צעדים מן החדר אליו נכנס. אולם כשנגמרו כל המאמרים המעניינים, איבדתי סבלנות. נכנסתי לחדר. לאט לאט. עשיתי כמה כאלה תנועות וקולות שאת עושה רק בפני בעלי חיים (נא לא לדמיין). לא צץ ולו ציוץ. אז הנחתי שהוא נמלט בכל זאת והמשכנו בדרכנו, פיפי ולישון. השקם בבוקר למחרת, כשהתעוררתי מן התור שלי לישון, גיליתי שבצעם הוא עשה אצלנו את הלילה ושהוא יצא דרך החלון רק לאחר שהבת הצעירה הציעה לכבות את האורות בתוך הבית. טיפ למי שמתמודד עם מפלצות פנימיות – חפשו את נקודות האור.