לאחרונה נעתר אדם הנמצא במקום טוב בהיררכיה החברתית לפגוש אותי. מתוך עשרים הדקות שהייתי שם, הוא דיבר בפלפון במשך כחמש עשרה; מכל הבן האדם שישב מולו, הוא ראה רק את הכובע (הזהות הדתייה) שלי; מכל הדברים שאמרתי לו, הוא שמע בקולו עצמו בלבד. באשר לעצמי, כלל אינני מצטערת שהלכתי. ראשית, לפחות ניסיתי, ושנית, לאורך הפגישה, לא איבדתי קשר עם עצמי, לא התרפסתי, לא התחננתי ואפילו לא התרשמתי. אני דווקא די גאה בעצמי.
Good 4 U !
חוצפן
אבל את השגת משהו! שאפו!
תושה רבה מירי. טוב לפגוש אותך כאן:) אומי
המצב שתארת מוכר גם לי. וגם אני לא מוותרת לעצמי ולא מוותרת על עצמי.
איש זה הנמצא במקום טוב בהיררכיה החברתית אינו נמצא במקום טוב בהיררכיה המוסרית/מצפונית שלי.יותר ויותר אני מגלה אנשים שהאגו תופס להם יותר מידי מקום באישיות.
לגמרי!