הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
שתבינו, הבן הבכור נמצא בדיוק על קו התפר שבין הילד והמתבגר וחשבנו לעצמנו איטס נאוו אור נוור. אז הלכנו לקרקס. הוא נקרא קרקס אירופה אבל רוב המשתתפים בו באים (במוצהר) מאסיה, אפריקה ומרכז אמריקה, מה שמעיד על איזה אחוז הם עצמם רואים מן ההון העתק שאנחנו שילמנו. כמובן, היו לדבר גם יתרונות, למשל, ריקודי סמבה על חבל דק – למות, פשוט למות! באשר לניתוח המגדרי, היו שם הרבה ילדים והורים אבל בעיקר אבות דווקא. בעלי אמר שזה בטח מעלה את מכירות הפופ-קורן וכו' כי הגברים נוטים לקנות אוכל ואילו האימהות מביאות סנדוויצ'ים וירקות חתוכות מן הבית, מה שמעלה את רמת הוויכוחים עם הילדים. בהפסקה הם ניהלו שיחות עסקים קולניים בפלפונים. גם על הבמה היו מעט מאד נשים וגם הן היו בעיקר על הידיים. אבל שימו לב, אף חייה לא היתה שם, אפילו מחמד, וזה נחמד. לסיכום, a great day was had by all 
נפלא. העיקר שאף אחד לא ברח עם הקירקס.
it was tempting :)))
כשהייתי ילדה קרקס היתה חוויה אדירה. והיה בו הכול ובשיא המקצוענות. םופקורן אני לא זוכרת, כי הוא היה זניח לעומת הלוליינים ואוכלי האש ובולעי החרבות והאקרובטים והלוליינים על חבל דק ומאלפי האריות והפילים והנמרים. כשהלכתי עם בנותי, לפני עשור וחצי וקצת יותר, הקרקס היה קצת פחות משהיה אי פעם. לפי תיאורייך, אומי, מה שנותר מחוויית הקרקס זה בעיקר השם… ואז גם לכריכים ולפופקורן יש מקום של כבוד. כי מה בעצם נשאר אפילו מהתענוג הזה.
הסיפורון שלמעלה מפרי עטי וזכרוני
אל דאגה, ענת, לפחות היה שם ליצן ענק חמוד עצוב מצחיק בשם ולדימיר:))
אני זוכרת בערגה את הקרקס שהיה בכיכר המשינה בתל אביב, היו מביאים קרקס, פותחים אוהל והיתה שמחה גדולה, ואז כיכר המדינה היה סוף העולם לא כמו היום.
וואו, עכשיו החזרת אותי בדיוק למיקום ולתקופה…