הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בעוד הפוסט פוסט-החג מתבשל במחשבותי, החלטתי להלעות כאן קודם את הפוסט שהתכוונתי להעלות לפניו ולא הספקתי, גם כי זה מתקשר לפסוט של רונית וגם כי הוא עדיין רלוונטי.
לומר את האמת, אני לא מתה על החגים השמחים האלה. אין לי לא את הכוח ולא את הרצון להיות עליזה. בשנים האחרונות התחלתי לתהות שמא אין אני אף חריגה בעניין הזה אלא דובר ברכיב של ה-human condition – אין לי מושג איך מתרגמים ביטוי זה לעברית – הנוטה להעדיף דיכי על פני ששון. אחרת מדוע היה צריך לקבוע מצווה לשמוח בחגיך (ו"מצווה גדולה להיות בשמחה" בכלל)? כיום אני כבר ממש מעריכה ומעריצה מי שמצליח לשמור אותה.
מותר להגיד שנהנתי בחגים? אבל נהנתי!
מהסוכה מההקפות, אפילו מאמא שלי שהתארחה כאן, זהו.
המשך יבוא..:)
אביטל, כל הכבוד.
בכל התרבויות יש פסטיבלים בהם מצווים לשכוח הכל ולעשות שמח. זו עשיה– השמחה.
נדמה לי שקצת עצב פה ושם זה לא ממש עבירה.
זה כמו לצוות על מישהו להיות ספונטני… פרדוקס הציווי – והיית א ך שמח… ??? ניפגש על ספת הפסיכולוג… :)))
זה בהחלט רכיב. אהבתי את הביטוי.יש כאלה שאין להם את זה.
הענין הוא לשמוח יחד עם הציבור. זה מה שקשה, לשמוח עם כלם.
לילדים יש את הצורך הזה, סימן שזה הטבע ואנחנו שכחנו.
גם אני חושבת כמוך סבינה, זאת מצווה כי כבר שכחנו, להנות מזה שמזג האויר היה נעים יחסית , מבוגרים שוקעים בתוגות קשה לנו להנות וילדים משחקים שעות עם הרוח,וזה מספק, לי נראה שככל שמתחפרים בפירושים פחות נהנים, לפעמים אתה הפוך מחשבה שלילית לחיובית וזאת שיטה טיפולית ידועה כיום ושמח, ילדים לא הופכים, תארי לעצמך כמה התקלקלנו שאנחנו חוזרים לתהליך ראשוני.
וכשזה משולב בסוכה אז בכלל..
כן, אפשר בהחלט להזדהות …
חבר חכם אמר לי לפני כמה ימים
שהציווי "ושמחת בחגך" הוא לעג לרש וקנוניה.
גם לי קל יותר להתחבר לדיכי המוני מאשר לשמחה המונית.
שמחה והמוני זה כבר אוקסימורון לטעמי.
תחשבו מה עדיף, ישראלי אחד בחופש, או 7 מיליון ישראלים בחופש ?
….
השמחה באה מתוך התבוננות בחצי הכוס המלאה ,לא צריך חגים ומועדים כדי לשמוח די בהתבוננות יומיומית בדברים הקטנים שאינם מובנים מאליהם, כדי לשמח את ליבנו, זה ענין של זווית ראיה
יאללה דיכי! מצווה עלייך לשמוח בדיכי. 🙂