הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בבוקר בקושי יצאתי מן הבית, עם ילדה בת ארבע מתפתלת בידי וביד השנייה עגלה עם ילד בן שנתיים, רוכב בעמידה, לבוש בחליפת פיג"מה השייכת לאחותו, עם מיני מאוס על בטנו, לראשו כובע ים שהצליח לרסן רק הקצה של שערו הפרוע, ובידו פלפון. לטובתי יצוין כי הפלפון הפסיק לעבוד לפני כיומיים ובכניסה לגן נשמט מן היד הפעוטה וסרב לדלג על אף מדרגה עד שהגיע לקומת הקרקע אז כבר התחיל לעבוד. בצהריים כבר לא. עכשיו כל מה שצריך, אמרה בתי בקול סמכותי, זה לזרוק אותו מהמדרגות.
חחחחחחחחח…. כמה מדויק ונכון. איזו אירוניה, איזה תיאור שופע. אחד היפים שלך.
:)))
ועל זה הייתי אומרת – עיבוד הסמכות ההורית
יופי. העיקר שלמישהו יש סמכות . מהחשוב אצל מי
מקסים ומלא הומור תמונה ממש פלסטית תאור של הורה כיום העלית חיוך על שפתי
ילדים זה שמחה :)))
האוחז בסלולרי – הוא בעל הדיעה!
את הילד או את הפלאפון? סתם… העלה בי זכרונות מעיפים אך צובטי בטן במתיקותם!!
חמוד מה שכתבת על הילדים.
והקטנה חריפה.
איפה היו האחרים? אני רק מדמיינת…
אומי יקרה, קחי אותי בעגלה שלך! :)))
בתנאי שתלבשי פיז"מת מיני מאוס — של בתי!! חיבוק! א.
היי אומי,
מצחיק. לפעמים הילדים מרגישים יותר כמו ההורים שלנו. אני ככה רואה את עצמי עם הוריי.