הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
ממשיכה את יעל
בתור ילדה קטנה הייתי נכנסת עם אבא בברכת הכוהנים לאוהל שבנה מטליתו וראשו. בשנותיו האחרונות, כשאני כבר מרחפת מעליו ממרומי עזרת הנשים, ראיתי אותו מתחיל להיכנס אל אותו אוהל באמרת כל עמידה. כמה נפלא, חשבתי, האפשרות הזאת להיכנס כך אל תוך תפילה. לימים התחתנתי ולכבוד הימים הנוראים הראשונים ביחיד בעלי קנה לי טלית. לא ממש טלית, בעצם צעיף גדול לבנבן ורך עם פרינזים ומתאים במיוחד לעטיפה בתפילה. לפני ולפנים היה כתוב עליו קבלה ואהבתי אותו מאד. והנה עם הזמן התעצלתי ושכחתי אותה בצד וחבל. מחר אלך לחפש אותה ולהניחה שוב על שכמי.
אומי, איזה יופי.
כל כך הרבה אינטימיות יש תחת רדיד…
אבא שלי כהן, ולא פקד את בית הכנסת בקביעות, לאחרונה יותר.
אומרים שכהנים הם קיצונים, בעיקר בנוגע לצדק, והם חמי מזג, וזה נחקר גנטית.
ומאחר ואי דומה מאד לאבי, תארי לך עם מה עלי להתמודד.
בכל אופן, בברכת הכהנים אסור לי להביט.
אומי אהבתי את "מרחפת מעליו ממרומי עזרת הנשים" ציורי ורוחני
סיפור קצר, ויפה.
פשוט מקסים. יותר ממקסים. יש דבר כזה?
אני מבורכת ללא ספק :)))))
איזה יופי אומי !
מצאת את הטלית ?
כן! מצאנו! בשבת בבוקר. ומיד הבנות התלבשו עליה או ליתר דיוק מתחתיה ופרצו בשירה הללו הללו הללו
טלית, צעיף, שאל, אהל… סמלים של התכנסות ותפילה.
מאד ציורי אומי, כתוב עם לב.
היי אומי
מקסים
גם אני השתדלתי להיות שם.
להתראות טובה