הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בעקבות ההערה של רותפ לפוסט הקודם
אצלנו, כשאחד אומר אני עולה למיטה לקרוא, השני פורץ מיד בצחוק פרוע. הרי ברור שלא יחזיק מעמד דקה. בן זוגי אף ניסה פעם לנצח את השיטה ולקח איתו למיטה בנוסף לספר גם ספל קפה חזק. זה לא עבד. הוא נרדם עוד לפני שהספיק לשתות אותו. רק לאחרונה הוא הצליח לסיים סוף-סוף עמוד 29 ואיזו חגיגה היתה כאן. ותנסו בנסיבות אלה לומר קריאת שמע על המיטה. לדעתי צריכים להכניס את העניין הזה לרשימת האתגרים בהישרדות – נקודה לכל מילה. אני בכל אופן בקושי מצליחה לעבור את ישראל, אחד לא כל שכן. אכן, הסיפור הזה מסתיים לרוב כאשר מי מאיתנו מוציא בעדינות את הסידור מבין האצבעות הישנות, מוריד את המשקפיים, מכבה את האור, ומניח שגם ה' ירחם.
איזה סיפור נפלא!
אני כל כך מזדהה
אני פשוט קוראת תוך כדי אכילה, לפעמים, אני אוכלת כדי לתרץ זמן קריאה בזמן שאני אמורה לעשות דברים אחרים….
כבר מזמן הבנתי שכשויתרתי על תחבורה ציבורית לטובת אוטו פרטי איבדתי זמן יקר ערך שהיה מנוצל לקריאה
שוב מזדהה 🙂
הלוואי עלי אומי, אני קוראת לפעמים עד אור הבקר..
אני עוד בפוסט הקודם שלך – קוראת בסלון ונרדמת על הספה.
למה, הוא כל כך משעמם?….
כל כך מוכר, קראתי כבר מאות ספרים
עבי כרס תוך כדי שינה.
פעם בקבלת פנים של סופרים, לרגל שבוע הספר, אצל הנשיא וייצמן, הוא טעה לומר לסופרים : "אני לא יכול להירדם בלי ספר".
אומי , אני ממש מזדהה.
באמת שה' ירחם.
אבל כשהייתי קטנה זה הצליח לי, אולי כי אימי ישבה ועקבה אחרי כל מילה.
בעיה טעונת תיקון!
הגב' אומי,
מצטרף לק4שי היום:
אבל אני לא צריך ללכת לישון עם ספר (זה ממילא): די אם אני יושב ליד השולחן, עם ספר לפניי, גם על פי רוב נרדם תוך כדי קריאה. נרדם לשניה ומתעורר וממשיך לקרוא ומייד נרדם שוב, לדקה. תמיד מתעורר, עד שנמאס והולך לישון על הספה.