הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
בתפילה שמתי לב למשהו. כאשר אני כותבת ברכה למישהי, אני נוטה לאחל לה הרבה אהבה ונחת, כי, כך אני משערת, כולנו רוצים הרבה אהבה ונחת. והנה בראש השנה, אנחנו מתפללים ומבקשים מה' שלום, טובה וברכה וכו' ואפילו דברים כמו כבוד ופרנסה טובה אבל אנחנו לא מבקשים אהבה ונחת. וחשבתי לעצמי כי אלה דברים שה' לא יכולה לתת לך, את צריכה להשיג אותם בעצמך. איך? לא בדיוק יודעת. נדמה לי שאהבה, את צריכה, אם לא ממש לחפש, אז לפחות להיות פתוחה לה על-מנת למצאה. את גם צריכה להיות ראויה לה, בעיקר, על-ידי נתינה, וגם על-ידי קבלה, בכמה מובנים. את צריכה להיות מוכנה לקבל אדם שלם אחר, על כל המגרעות שלו, בדיוק כפי שאת רוצה שמישהו יקבל אותך על כל המגרעות שלך. ואת צריכה להיות מוכנה לקבל את האהבה של מישהו אחר וכדי לעשות את זה, את צריכה לקבל את עצמך בעצם, על כל המגרעות שלך. וזה לא תמיד קל. דרושה החלטה מודעת, וגם גמירת דעת, וגם התחייבות. וכל זה דורש אומץ. אין ספק, כמו שאמרה פעם מאיה אנג'לו, לאהוב דורש אומץ. וזאת רק ההתחלה, כי בהמשך יש הרבה עבודה, והיא משתנה כל פעם, כך שאין נוסחאות שאפשר להעביר מאדם לאדם ומדור לדור, אבל היא שווה בהחלט. ואפילו לא התחלתי לדבר על נחת, אך נדמה לי שהיא דומה מאד לאהבה, ושגם כאן דרוש הרבה נתינה והרבה קבלה והרבה עבודה שמשתנה בכל פעם. ואני רק מתפללת לה' שיעזור לנו לפעול באופן ראוי ושנדע מה לעשות ושהכל יהיה בסדר.