הלך לעולמו השכן הזקן

הרב זכריה בראשי (ז"ל) היה גר ברחוב שלנו, במרחק של כמה בניינים. קראתי עליו בעיתון אבל רק פעם אחת ראיתי אותו, זאת אומרת, אני מניחה שזה היה הוא. ראיתי איש זקן עוזר להיכנס לאוטו שלו איש עוד יותר זקן, עד כדי כך שהוא נראה פשוט שקוף. אני זוכרת את זה כי הבן הבכור שלנו נולד חודשיים לפני הזמן וקרוב לאחר מכן לקחנו אותו לרופאה והיא אמרה, "וואוו, הוא ממש שקוף." בעלי נעלב מאד, אגב. בכל מקרה, חשבתי על זה כשראיתי את הרב בראשי, ועל ההבנה הרווחת כי את תהליך ההזדקנות ניתן לראות בתור תהליך החזרה אל הרחם.

אני מביאה לפה דברים שכתבו עליו ומה שנוכל ללמוד ממנו. יהי זכרו ברוך.

מת הגבר שהוכר כאזרח המבוגר ביותר בישראל

זכריה בראשי, המוכר בישראל כאזרח המבוגר ביותר, מת היום (שני) בגיל 117, לפי הרישום בתעודת הזהות שלו. בראשי, תושב ירושלים, נשא תעודת זהות בה נכתב כי הוא יליד שנת 1900. עם זאת, לא היו ברשותו מסמכים שיעידו על גילו, ולכן לא זכה להכרה רשמית מספר השיאים של גינס כגבר המבוגר ביותר בעולם – תואר בו מחזיק ישראלי אחר, ישראל קרישטל, תושב חיפה יליד פולין, בן 113 וחצי.

בראשי, אחד ממנהיגיה הרוחניים של קהילת יוצאי כורדיסטן בישראל, נולד לדברי משפחתו בעיר בראש שבהרי כורדיסטן בשנת 1900. "החיים היו קשים מאוד, היה רעב גדול, מלחמות ולא מעט מגיפות. שבעה מהאחים שלי נפטרו, ונשארנו רק שלושה", אמר בראיון ל"ישראל היום" לפני כמה שנים.

בשנות ה-30 עלה לארץ ישראל במסע שעבר דרך מוסול בעיראק ודמשק בסוריה, משם עלה על רכבת לארץ. "זו היתה הגשמה של חלום רחוק, משהו שעד אז העזתי רק לדמיין", אמר באותו ראיון. תחילה עבד בראשי באריגת בדים ובהמשך בסלילת כבישים ובהקמת תעלות מים ב"סולל בונה". אחר כך שב ללימוד תורה והפך למנהיג רוחני של הקהילה הכורדית בישראל.

…

כשנשאל לסוד אריכות הימים ולעצות לחיים טובים, אמר: "אל יהיה אדם נוקם ונוטר, היה סלחן. זה לא אומר יהיה סלחן לבנו או אנשי ביתו  – יהיה סלחן אפילו ליריב שלו". עוד אמר: "כל אדם כדי שיהיה מרוצה, שיסתפק במה שיש לו. לא ישים לב למישהו גדול וממנו או עשיר ממנו".

בראיון ל"ישראל היום" הוסיף: "החיים והמוות הם בידי הקדוש ברוך הוא. הוא היחיד שקובע כמה שנים כל אדם יחיה. אין לי מושג למה הוא החליט להעניק דווקא לי את המתנה הזאת, אבל כנראה יש לו סיבה. תמיד הקפדתי לחיות את חיי לפי מה שכתוב בתורה – להיות ירא מהשם, לכבד את אבי ואת אמי, לא לנטור טינה ולא לשנוא אף אחד. ברגע שהבנתי את זה, הלב שלי נשאר נקי כל הזמן, ואני לא מעמיס עליו".

מאת: עופר אדרת, הארץ,  06.03.2017 http://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.3906167