תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה

  אין כמו טיול רגלי כדי לפתוח את הנפש ולהרגיש חופש אמיתי. ביומיים האחרונים גמעו רגלי קילומטרים לא מעטים. מזג האוויר היה אידיאלי למי שרצה לטייל והמסלולים בהם הלכנו היו כמעט ריקים מאדם. תענוג! דייג בחוף אכזיב עץ זית במקומו הטבעי, משקיף על הרי הגליל המערבי סמוך לכפר הדרוזי חורפיש. ידידתי הרקפת מסרבת, כמוני, להאמין שהחורף נגמר.  

  בעקבות פוסט של אביטל, הנה כמה הברקות ילדים ששמעתי במהלך הסדר: "אליהו ענבים" המסורתי, שאף ילד כמעט לא פוסח על השיבוש הנפלא הזה לאליהו הנביא. "עבדים היינו…. אתה (עתה) בבית חולים בבית חולים…" והגדה עם פירושים הפכה, לא עלינו, בפי בתו של אחי ל"הגדה עם פרעושים". ובאותו נושא אני חייבת להמליץ על ספר הילדים "אני בהחלט קטנה מידי לכיתה ...

      סבא נגן לי משהו.  יש לו לסבא עיניים קטנות בצבע שאין לו שם בעולם, שתריס שקוף מפריד בינם לבין מה שבחוץ, ונעליים שלא משמיעות שום קול כשהוא מתנדנד, כאילו הוא בלון מלא הליום ורק חגורת עור חומה קושרת אותו לאדמה. ומתחת לסנטר הקטן, איפה שאין לו צוואר כמו לכל האנשים בעולם, צמח לו לסבא שלי כינור.  סבא ...

  לפני שהכרתי את בעלי לא עלה בדעתי להאזין למוסיקה מזרחית ובודאי שלא ערבית. סיימתי תואר ראשון במוסיקולוגיה, למדתי לנתח  יצירות קלאסיות, הקלטתי פייטנים ברחבי הארץ, לקחתי קורס מרתק  בתיפוף אפריקאי אבל מוסיקה ערבית – לא אצלי. כשהכרנו הייתי אני  ה"מומחית" בתחום המוסיקה. ניסיתי לחבב על בן זוגי החדש את  המוסיקה האהובה עליי, קצת הלכנו לקונצרטים קצת ניסיתי להכיר לו  ...

  אני קוראת לאט. לאט עד ייאוש. בחיים לא אספיק לקרוא את כל הספרים שאני  רוצה. כל כך הרבה ספרים שעוד לא קראתי מחכים אצלי להיקרא ויש גם ספרים שקראתי ואני רוצה לשוב ולקרוא, כמו בני הבכור שקורא שוב ושוב את ספרי המד"ב שלו כי אנחנו לא מספיקים לספק את "המפלצת הזללנית". וכשאני קוראת,  נודדות לפתע המחשבות ואז אני צריכה ...

אז זהו, הגיעה לסיומה סדרת הטלוויזיה "פלפלים צהובים". אני מודה שהתמכרתי ובכל זאת אני מקווה שלא יהיה לה המשך כי היא הסתיימה, לדעתי, כל כך נכון. יעידו הורים לילדים אוטיסטים איזה מהפך עשתה הסדרה בהבנה של תסמונת הרצף האוטיסטי למרות שבמציאות ילדים ברמת תפקוד גבוהה כשל גיבור הסדרה הם אחוז נמוך מהילדים על הרצף (זאת בשונה מהנאמר בקישור לעיל). אני, ...

    בקיץ 2009 יצא לאור ספרי "קול של פרפרים". ספר ביכורים הוא התרגשות גדולה. מאז עבר קצת זמן אבל עדיין אני מתרגשת בכל פעם שאני נזכרת בפירגון שקיבלתי כאן בבית, בראש הנקרה. קהילה שתומכת בעת הצורך זו ברכה וקהילה מפרגנת זו מתנה גדולה. בערב לכבוד הספר שהתקיים כאן בבית התרבות התפתח דיון סביב הספר. בין הדוברים בתבונה ואהדה היתה גם אהובה, אישה ...

    את זוכרת? חזרנו מהשוק והשקיות חתכו בבשר. לא יכולתי לעמוד בקצב צעדיך וגם השמש הלהיטה. חתכנו לרחוב בצלאל מסמטאות שכונת אוהל משה כי אמרת שהתחנה באוסישקין פחות צפופה מזו שליד השוק ולא נורא אם נלך קצת ברגל. מדי פעם יכולתי לראות את צדודיתך, כשסובבת ראשך לומר לי להזדרז כי אחרת נפספס את האוטובוס, וגם ראיתי שמתחת לשיערך הקצר ...

    עם זכייתו הראויה של דורי מנור בפרס שרת התרבות עבור עריכת כתב העת "הו!", הנה שיר שכתבתי בסדנה של דורי בה השתתפתי במסגרת לימודי ספרות באונ' בן-גוריון שבנגב: תמונת אבי   "מִי זֶה?" אַתָּה שׁוֹאֵל, "אָבִי" אֲנִי עוֹנָה "חֲתִיךְ" אַתָּה אוֹמֵר מַבִּיט שׁוּב בַּתְּמוּנָה. חֲתִיךְ? אֲנִי תּוֹהָה, נוּ טוֹב, יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁהַזְּכוּכִית מַקְהָה אֶת הַגַּבְשׁוּשִׁיּוֹת. "הַאִם" אַתָּה מַתְחִיל, לְפֶתַע ...

      כבר שנים לא מעטות שאני עובדת כמטפלת במוסיקה. בין השאר, ומראשית דרכי, אני עובדת עם ילדים על הרצף האוטיסטי. שיטות הטיפול רבות, מגוונות ושונות זו מזו. את חלקן אני מכירה טוב יותר ואחרות פחות לא לכולן אני מתחברת ובעיקר אין שיטה טיפולית שמטיבה עם כל הילדים ומשפחותיהם. כשגרתי במרכז הארץ ראיתי עד כמה הורים חשופים לשיטות הטיפול ...