תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה

    הבוקר השכמתי קום. הוריי מבלים בחו"ל ואני התנדבתי להכין את הגפילטע-פיש לארוחת החג (מה עשיתי?) בעודי עמלה, בשש בבוקר, על הקציצות שיהיו בגודל אחיד, מתפללת שלא יהיו טפלות מידי או מלוחות מידי או מתוקות מידי, נזכרתי בקטע מתוך ספרי 'קול של פרפרים' בו שירה, הגיבורה, לוקחת את בן זוגה לביקור ראשון אצל הוריה. אגב, אישי, שמוצאו עירקי, דוקא ...

    במובנים רבים מספור אני שמחה ונהנית מילדיי ככל שהם גדלים, אבל לדבר אחד אני בכל זאת מתגעגעת משנות טרום בית הספר – לזמן סיפור לפני השינה. לרגע החסד הזה שאת שוכחת שאת מתה מעייפות והבנים שוכחים שהם נורא לא רוצים ללכת לישון וכולנו ביחד במיטה אחת, פעם של זה ופעם של זה, ושלושתנו צוללים לעולמות שהחוקים בהם שונים וגם ...

      (סיפור) בנהריה, ליד ה'משביר' עומד איש. לא זקן לא צעיר. יש לו לאיש כובע מצחייה כחול וכינור. האיש הזה מנגן ואפשר להבין כל מילה. כל כך ברור הוא מדבר. אבל עוברים ושבים לא עוצרים להקשיב, יש להם דברים חשובים מאד להספיק. הם נכנסים ל'משביר' להספיק לפני שהמבצע יסתיים והולכים ברחוב בצעדים מהירים, הכי מהירים שאפשר בחום ובלחות ...