תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה

  מחר יש לי יום הולדת. אני מסתכלת אחורה, בוחנת מה הספקתי. בחמש השנים האחרונות, בין יום הולדת אחד לשני, הספקתי. הספקתי לעבור מהעיר לקיבוץ, מהמרכז לצפון, לגלות שדירת קיבוץ קטנטנה ונושנה מספיקה בהחלט למשפחה מאושרת, אבל לבנות לנו בית רחב. לשמוע "כן" מהוצאה גדולה, אחרי דחיות אחרות כואבות. לערוך את ספרי ולאחוז בידיים רועדות מאושֶר את ספר הביכורים שלי. ...

  ביום ראשון מתה גברת שוורץ. היא הזמינה את נהג המונית הקבוע, שהמתין לה בפתח הבית אבל היא לא באה וכשגברת שוורץ הזמינה מונית היא תמיד באה. נהג המונית נסע אל המרפאה לבדוק אולי הגיעה בכוחות עצמה, מה שלא היה סביר, ומשנודע לו שלא הגיעה הזמין משטרה. היא מתה חמש שנים אחרי אדון שוורץ שהיה צעיר ובריא ממנה, בלי להשאיר ...

    "ולָדָה, ולדה" ולדה פותח עיניים, עד אמצע, רק כמה שחייב. אין אף אחד, סוגר. "ולדה, קום יש אורחים" ולדה פותח עיניים, עד אמצע. איש, מקל ביד שלו, פרצוף לא נחמד, עומד ליד אפה ולדה שוכב. איש לא נחמד, ולדה לא רוצה מבקר אותו. ולדה סוגר עיניים. איש שם בעיטה עם רגל שלו בבטן אצל ולדה. פֺה. כואב. ולדה ...

  הידעתם שבזמן שאנחנו שיחקנו 'שבע צעדים' במקומות אחרים שחקו 'שלוש מקלות'? זוכרים איך משחקים? זוכרים כשנסענו למקומות אחרים היו אומרים לנו "כמה זה מאה ועוד מאה?" כדי שנגיד – מאָתיים. אמרתם 'מאָתיים'? וכשישבנו במסעדה ומישהו בשולחן ליד הזמין חומוס עם פיניונס הסתובבתם ועזרתם למלצרית להבין ואחר כך צחקתם ביחד, ושאלתם "מאיזו שכונה אתם?" "ואתם?", כי רק בירושלים צנוברים הם פיניונסים. זוכרים שהשוק ...