תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה

לפני כשנה צפיתי בשעות העדות של אבי לארכיון יד ושם. מרותקת הקשבתי לו מחבר בפני מראיינת זרה שברי זיכרון כדי לתאר כיצד הוברח ממחנה הריכוז ווסטרבוק. בצניעות סיפר, כמעט בהתנצלות כי "מה כבר יש לי לספר?" על השנים כילד במסתור בחווה בכפר הולנדי קטן. וכשסיפר שכילד בן תשע הבין שהמלחמה הסתיימה וחיכה שסופסוף יבואו הוריו לקחת אותו והם לא באו, נצבט ...

  אין כמו טיול רגלי כדי לפתוח את הנפש ולהרגיש חופש אמיתי. ביומיים האחרונים גמעו רגלי קילומטרים לא מעטים. מזג האוויר היה אידיאלי למי שרצה לטייל והמסלולים בהם הלכנו היו כמעט ריקים מאדם. תענוג! דייג בחוף אכזיב עץ זית במקומו הטבעי, משקיף על הרי הגליל המערבי סמוך לכפר הדרוזי חורפיש. ידידתי הרקפת מסרבת, כמוני, להאמין שהחורף נגמר.  

  בעקבות פוסט של אביטל, הנה כמה הברקות ילדים ששמעתי במהלך הסדר: "אליהו ענבים" המסורתי, שאף ילד כמעט לא פוסח על השיבוש הנפלא הזה לאליהו הנביא. "עבדים היינו…. אתה (עתה) בבית חולים בבית חולים…" והגדה עם פירושים הפכה, לא עלינו, בפי בתו של אחי ל"הגדה עם פרעושים". ובאותו נושא אני חייבת להמליץ על ספר הילדים "אני בהחלט קטנה מידי לכיתה ...

      סבא נגן לי משהו.  יש לו לסבא עיניים קטנות בצבע שאין לו שם בעולם, שתריס שקוף מפריד בינם לבין מה שבחוץ, ונעליים שלא משמיעות שום קול כשהוא מתנדנד, כאילו הוא בלון מלא הליום ורק חגורת עור חומה קושרת אותו לאדמה. ומתחת לסנטר הקטן, איפה שאין לו צוואר כמו לכל האנשים בעולם, צמח לו לסבא שלי כינור.  סבא ...