תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
הידעתם שבזמן שאנחנו שיחקנו 'שבע צעדים' במקומות אחרים שחקו 'שלוש מקלות'? זוכרים איך משחקים?
זוכרים כשנסענו למקומות אחרים היו אומרים לנו "כמה זה מאה ועוד מאה?" כדי שנגיד – מאָתיים. אמרתם 'מאָתיים'? וכשישבנו במסעדה ומישהו בשולחן ליד הזמין חומוס עם פיניונס הסתובבתם ועזרתם למלצרית להבין ואחר כך צחקתם ביחד, ושאלתם "מאיזו שכונה אתם?" "ואתם?", כי רק בירושלים צנוברים הם פיניונסים.
זוכרים שהשוק היה שוק ולא היה בו שום שיק רק 'שוק מָחְנה יהודה' (שניהם במילעל) ול'רחמו' לא היו סניפים? שם, אצל רחמו, אפשר היה סופסוף להניח את השקיות ולנגב את החומוס הכי טעים בעולם ברעש קירקוש הצלחות הבלתי פוסק מהמטבח.
זוכרים שבימק"א היתה בריכה ואמרו לנו שאם משתינים בה נהיה כתם אדום שמיד רואים? אז רק בימק"א היינו מתאפקים, ומרחמים על הילדים שהלכו שם לקייטנה וצריכים להתאפק כל יום, ובמקומות אחרים היינו משתינים ומסתכלים למטה לראות אם חס וחלילה גם פה זה קורה. והיה מגרש הכדורגל של ימק"א, זוכרים? עם אלי אוחנה ואורי מלמיליאן, ומסביבו גדר כל כך גבוהה, אז מי שלא היה לו כסף לכרטיס למשחק בשבת עלה על הגגות של הבתים הסמוכים וכולם בבניינים האלה יכלו לדעת אם בית"ר ניצחה או הפסידה (בית"ר תמיד ניצחה).
זוכרים שטדי לא היה איצטדיון אלא ראש העיר? ואמת ובתמים האמנו שבירושלים המאוחדת כולם אוהבים את טדי ושגם הערבים מרוצים.
נכון שמי שנולד ירושלמי נשאר ירושלמי? גם אם ירושלים השתנתה כל כך וכשמטיילים בה כבר לא מכירים אף אחד וכבר גרתם שנתיים בהרצליה וארבע שנים ברמת גן ותשע במודיעין והבית שלכם בראש הנקרה, אתם תמיד תגידו שאתם ירושלמים. נכון?
אני אולי לא קהל היעד של הרשימה הזאת, כי אני לא זוכרת, הייתי ירושלמית רק לכמה שנים (אולי היפות בחיי, כשאני חושבת על זה) ועדיין הרשימה מרגשת. חג שמח, רקפת יקרה.
תודה איריס יקרה. פתאום עלה בי פרץ נוסטלגיה, אין לי מושג למה 🙂
ירושליים הייתה העיר השניה שלי (אחרי שכבר גרתי בתל אביב) והייתי בה דתיה, לא הסתכלתי מסביב מפאת הצניעות, ויצאתי מהר נוף רק כדי ללכת ברגל לכותל המערבי. זה נמשך רק שנה (גם הדתיות וגם השהות בירושליים), אבל הייתה זאת שנה משמעותית בחיי וגם לי יש מושג "נוסטלגיה ירושלמית". אומנם הגעגועים שלי הם לביסלי בשבת, לבישול הנקניקיות בקומקום, ןלמיסטר ווגל שהיה נותן מנות יפות של אוכל לבחורות שמנות ומקפח את הרזות (ואני הייתי רזה להחריד). ככה זה היה בישיבה לבנות "נווה ירושליים".
אכן נוסטלגיה ירושלמית שונה בתכלית ומרתק איך אותו מושג יכול להיות כל כך שונה.
תודה רבה על תגובתך
בוודאי שירושלמיוּת היא לנצח!
אגב, בשכונה לי קראו לשבעה צעדים "צעדי ענק",
והמגרש שממנו שמענו צעקות היה מגרש הפועל שהיה אז ברחוב רחל אמנו.
גם בפני הציגו את השאלה החשבונית, אלא שתשובתי היתה "שלוש מאות פחות מאה".
אחד הדברים שרק עכשיו חשבתי שהוא מצחיק היה, שאמרו במושבה הגרמנית, בעמק רפאים, "אני יורד העירה" ורק מי שעשה את הדרך באופניים ידע שהיא הכול חוץ מירידה.
שמעון!!!! כבר היה שווה לפרסם את הפוסט הזה.
אגב, רק לאחרונה למדתי שרק בירושלים אומרים "יורדים העירה" וגם ממהכוון שלי (הרב ברלין) הדרך העירה היא חתיכת עלייה.
אהבתי.
היתה גם ירושלים שלנו של הסטודנטים, הייתי בה שני מחזורי ב.א.בצלאל גם של אבישי וגם שלי. היינו עניים ומאוהבים. אוהבת אותה את העיר הזו עם כל המון הדירות שעברתי בה משנה לשנה משכונה לשכונה,הריח,האנשים,הדתיות. תודה על הזכרונות. נולדתי בחיפה ויש לי גם חיפה שלי. ועכשיו רמת השרון. עברתי מספיק שנים בשביל להיזכר גם ברמת השרון של פעם, אם כי לא של הפרדסים. אין בי צער על השינוי, בשום מקום , רק זכרונות . שוב תודה.
תודה מירי
נוסטלגיה של אהבה בירושלים – קראתי את התגובה עם חיוך ענק. מקסים ומרגש ועושה חשק להיות עניים ומאוהבים…
היי רקפת אז את ירושלמית, שמעתי על כך שלהיות ירושלמי זה לתמיד
אצל כולנו יש זכרונות קולקטיבים מירושלים אצל כולנו היא בוורידים
שנזכה לירושלים של מעלה
ואין כמו חג השבועות לברך על כך
אכן אני ירושלמית, וכמו ששמעון אמר זה כנראה לתמיד. ובאמת כך נראה, להרבה יש זכרונות מירושלים – אישיים וקולקטיביים ואני כל כך נהנית לקרוא את התגובות בפוסט הזה.
תודה חנה ובהצלחה בערב הספרותי בתל-אביב, נראה שיהיה כיף ומעניין.
היי רקפת
גם ככה אני מרגישה לגבי דוסים, מי שהיה דוס נישאר… גם אם עבר לגור בסדום.
להתראות טובה
היי טובה יקרה
האמת, לא ממש הבנתי את התגובה. אין שום דבר לגבי "דוסים" בפוסט. אני גם לא משתמשת במונח הזה ואני עצמי לא הייתי אדם מאמין, ובמגבלות הצפוי בעולמנו כנראה גם לעולם לא אהיה.
היי רקפת
אחרי שכתבתי חשבתי שאולי זה ישמע קיצוני..
הדבר הזה שדיברת על ירושלמי תמיד ירושלמי, יש לי עם דוסיות, תמיד אשאר… גם שאינני, ולא רוצה לחזור לשם, אבל כל פעם שאני רואה דוס אני מסתכלת עליו אולי אנחנו מאותה משפחה.
אפילו כשאני שרה משפטים מהתפילה יש לי דיבור 'אשכנזי' בקיצור אלה תולדות חיי, חיברת אותי לעצמי
להתראות טובה
תודה שהבהרת לי, טובה. לא הבנתי שאת מדברת על חוויה שלך. תגובתך ריגשה אותי מאד.