תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
"ולָדָה, ולדה" ולדה פותח עיניים, עד אמצע, רק כמה שחייב. אין אף אחד, סוגר.
"ולדה, קום יש אורחים" ולדה פותח עיניים, עד אמצע. איש, מקל ביד שלו, פרצוף לא נחמד, עומד ליד אפה ולדה שוכב. איש לא נחמד, ולדה לא רוצה מבקר אותו. ולדה סוגר עיניים.
איש שם בעיטה עם רגל שלו בבטן אצל ולדה.
פֺה.
כואב.
ולדה כמו כדור מתקפל על מזרון. לא. ולדה אין מזרון. ולדה כמו כדור מתקפל על בטון במרתף בשכונה "רחמי ציון".
"יש'ךָ תעודה?" איש, פרצוף לא נחמד, מקל ביד שלו, עומד איפה ולדה שוכב, שואל.
בטח יש תעודה. ולדימיר קשינסקי, אנג'ניר. ולדה רוצה לקום. מוצא תעודה מראה איש לא נחמד. אבל ולדה קשה לקום. כואב אפה איש לא נחמד שם בעיטה עם רגל שלו וגם וודקה, שעושה ולדה שוכח, עושה מתנדנדת הראש.
"אין עליך תעודות? אתה צריך לבוא איתי" איש לא נחמד, מקל ב…בחגורה מקל שלו עכשיו, אומר.
ולדה אומר בסדר אבל קודם צריך מקיא. ולדה מקיא.
איש לא נחמד מקל בחגורה צועק "אינעל-דינק, הקאת לי על הנעלים, יא חרא" מוציא מקל מחגורה שם בכובע של מעיל של ולדה וככה מושך ולדה.
מכניס ולדה למכונית משטרה. כן, איש לא נחמד שוטר. ולדה ידע זה. ולדה לא מטומטם.
מכונית לנסוע. ולדה נסגר עיניים. ראש מתנדנדת, דוינג דוינג.
"צא, צא יא תולעת, הסרחת לי את כל הניידת" ולדה יוצא "נו צא כבר" עם מקל עושה ככה, בום בום בגב של ולדה.
"אפה תיק?" ולדה שכח תיק במרתף בשכונה "רחמי ציון". אומר שוטר. שוטר לא שומע. עסוק מדבר עם עוד שוטר.
"בקשה כנס, אדוני" עוד שוטר מחייך לֽולדה עושה ככה עם היד כמו למלך. גם ולדה מחייך לשוטר נחמד ונכנס. לכלוב עם קופים. מיד ולדה רואה לקופים אין תעודות. אבל לולדה יש. אולי בתיק. ולדה צריך תיק. אפה תיק?
בכלוב עם קופים יש לולדה מזרון. גם לקופים יש מזרון. ולדה יושב על מזרון. קוף אומר "קום, זה המיטה שלי" לא אכפת. קם. קוף מראה ולדה מזרון שלו. ליד סיר עם פיפי. ולדה הולך מזרון שלו.
לילה. שוטר נחמד אומר ולדה לבוא. קוף אחד מתעורר אומר "הי, מה איתי? הוא הגיע אחרון"
קוף אמר ולדה 'זה מיטה שלי' גם מתעורר, אומר שוטר "בחיאת, תביא סיגריה".
שוטר נחמד אומר ולדה "אתה בא כבר?" ולדה בא כבר
"שב!"
יושב
"מה שמך?"
"ולדה"
"ולדה מה?"
"קשינסקי"
"אפה התעודות שלך?"
"בתיק"
"איזה תיק?"
"בתיק שלי שאני שכחתי אפה אני גר"
"שכחת אפה אתה גר?"
"ב'רחמי ציון'"
"לא, שם אתה לא יכול לגור. זה לא הבית שלך, השכנים התלוננו"
"שם תיק שלי"
"לשם אתה לא יכול לחזור, אתה מבין?"
"מבין, בטח מבין. אני ללמוד עברית באולפן"
"אז מה עושים איתך בלי תעודות?" שוטר נחמד הולך מדבר עם עוד שוטר
"בוא איתי" שוטר נחמד מראה ולדה עם יד. ולדה הולך עם שוטר, יוצא מתחנה, נכנס מכונית של משטרה.
"תסגור את המעיל שלך, קור כלבים." סוגר מעיל. מכונית לנסוע. ולדה לא נסגר עיניים. שוטר נחמד לוקח ולדה לתיק שלו.
"זהו אדוני, תחנה סופית"
"אבל זה לא 'רחמי ציון'"
"אמרתי לך, לשם אתה לא חוזר הם יזמינו לך שוב משטרה"
"אבל שם…"
"שיהיה לך בהצלחה." מראה ולדה עם היד לרדת.
ולדה לרדת.
שוטר נחמד לנסוע.
צריך "רחמי ציון". צריך תיק. צריך וודקה מחמם הגוף.
"אדון אומר לי אפה 'רחמי ציון'?"
אדון מרים כתפיים.
"אולי גברת אומר לי אפה 'רחמי ציון'?"
נעליים של גברת היה אדג'יו עכשיו פּֽרסטו. אין גברת.
ולדה מחפש 'רחמי ציון'.
"אין שכונה כזאת 'רחמי ציון'. אולי אתה מתכוון לרחוב שיבת ציון." איש בתוך אוטו אומר ולדה.
אולי.
איש עם אוטו מוציא ראש מחלון "אני יביא אותך לשם, אתה תביא לי ביד" אומר בשקט.
בסדר.
מביא ולדה באוטו לרחוב שיבת ציון.
ולדה מוצא בית. איש עם אוטו צודק. לא שכונה של רחמי ציון זה רחוב של שיבת ציון.
נכנס מרתף שומע אישה צועק "הוא עוד פעם פה".
ולדה לוקח תיק ממרתף, הולך תחנה של אוטובוס. יושב בתחנה של אוטובוס פותח תיק.
הנה תעודה של ולדה "ולדימיר קשינסקי, אנג'ניר". שם תעודה בכיס של מעיל, יבוא שוטר מראה לו תעודה. בתיק של ולדה גם וודקה. זה טוב. גם תמונה של לריסה. לריסינקה. עם אנסטסיה בידיים שלה. לריסה ואנסטסיה עם חיוך כמו שלג. גם עור כמו שלג. עיניים כמו שמיים אחרי שלג נגמר. לריסינקה.
אוטובוס בא.
"אתה עולה?"
עולה.
אוטובוס סוגר דלת. ולדה מחפש איפה לשבת.
אוטובוס לנסוע. מחזיק חזק שלא ליפול.
מוצא מקום ריק. יושב.
אין רחמי ציון.
שיבת ציון אין ולדה.
עיניים של ולדה נסגר.
ראש מתנדנדת,
דוינג דוינג.
נוסע.
הסיפור "רחמי ציון" היה בין הסיפורים הזוכים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ" 2005
הייי! את כתבת את הסיפור הזה? נפלא! זכרתי אותו היטב, עוד כשפורסם. כל הכבוד. כל הכבוד!
וואו ,רקפת , וואו!
ספור נפלא ,ואיזה שימוש מקורי חי ונושם בשפה את המצאת לו שפה מקורית לולדה שלך, סטאקטו שחודר ללב .
בשורות הראשונות של הספור חשבתי שמדובר בכלב , איזו רדוקציה עובר המהגר ההומלס הזה בארץ החדשה, מחפש את רחמי ציון ואין, ונואש גם משיבת ציון …
החיפוש אחר הרחוב הוא כל כך סמבולי, מה שמעניק לקריאה בספור עוד קומה מלבד הקומה הפסיכולוגית
יש לך אוצרות כאלה ואת מחביאה?!
העלי בבקשה עוד פרקים מספרך ,שאני יודעת ממה שקראתי מעט כאן, שהוא מקסים
שאפו לסיפור הנפלא הזה ,איך פיספסתי אותו ב"הארץ"
תודה רבה איריס וחנה יקרות
זו מתנתי לעצמי ולבלוגיה בשבוע הספר. ההשראה באה ממך, חנה, כי פתאום נזכרתי, אם אינני טועה, שאת סיפורך הזוכה קראתי לראשונה כאן, בבלוגיה. נכון?