תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה

שלושה שבועות שהיתי בקופנהגן היפה. אז נכון יש שם רשת אינטרנט ורשת  טלפונים ניידים אבל אני רציתי קצת להתנתק, למעט זמן. להיות נטו עם המשפחה. אמנם איבדתי את המצלמה באחת הטירות היפות ביותר בדנמרק, ולכן לא אצרף תמונות, אבל הזיכרונות האמיתיים נמצאים בראש ובלב. לדנמרק לקחתי איתי כמה ספרים, אחד מהם "לאורה"  של חנה טואג, ואני אומרת לכם – קיראו ...

  מחר יש לי יום הולדת. אני מסתכלת אחורה, בוחנת מה הספקתי. בחמש השנים האחרונות, בין יום הולדת אחד לשני, הספקתי. הספקתי לעבור מהעיר לקיבוץ, מהמרכז לצפון, לגלות שדירת קיבוץ קטנטנה ונושנה מספיקה בהחלט למשפחה מאושרת, אבל לבנות לנו בית רחב. לשמוע "כן" מהוצאה גדולה, אחרי דחיות אחרות כואבות. לערוך את ספרי ולאחוז בידיים רועדות מאושֶר את ספר הביכורים שלי. ...

  ביום ראשון מתה גברת שוורץ. היא הזמינה את נהג המונית הקבוע, שהמתין לה בפתח הבית אבל היא לא באה וכשגברת שוורץ הזמינה מונית היא תמיד באה. נהג המונית נסע אל המרפאה לבדוק אולי הגיעה בכוחות עצמה, מה שלא היה סביר, ומשנודע לו שלא הגיעה הזמין משטרה. היא מתה חמש שנים אחרי אדון שוורץ שהיה צעיר ובריא ממנה, בלי להשאיר ...

    "ולָדָה, ולדה" ולדה פותח עיניים, עד אמצע, רק כמה שחייב. אין אף אחד, סוגר. "ולדה, קום יש אורחים" ולדה פותח עיניים, עד אמצע. איש, מקל ביד שלו, פרצוף לא נחמד, עומד ליד אפה ולדה שוכב. איש לא נחמד, ולדה לא רוצה מבקר אותו. ולדה סוגר עיניים. איש שם בעיטה עם רגל שלו בבטן אצל ולדה. פֺה. כואב. ולדה ...

  הידעתם שבזמן שאנחנו שיחקנו 'שבע צעדים' במקומות אחרים שחקו 'שלוש מקלות'? זוכרים איך משחקים? זוכרים כשנסענו למקומות אחרים היו אומרים לנו "כמה זה מאה ועוד מאה?" כדי שנגיד – מאָתיים. אמרתם 'מאָתיים'? וכשישבנו במסעדה ומישהו בשולחן ליד הזמין חומוס עם פיניונס הסתובבתם ועזרתם למלצרית להבין ואחר כך צחקתם ביחד, ושאלתם "מאיזו שכונה אתם?" "ואתם?", כי רק בירושלים צנוברים הם פיניונסים. זוכרים שהשוק ...

  מסע שנגמר בריקוד/ מרדכי גלילי,   הוצאת ידיעות אחרונות-ספרי חמד.     ספר שירים יפה ומיוחד של המשורר מרדכי גלילי ראה אור לאחרונה בהפרש של עשרים ושלש שנים מספרו האחרון. זהו ספר שירים יפהפה יוצא דופן, נוגע ללב ומתעתע. הוא נקרא בנשימה עצורה כאילו היה רומן אך הוא ללא ספק שירה פיוטית צרופה, כשניכר שלכל חיתוך שורה ובית נתן המשורר את דעתו בתשומת ...

מסעות גולי בארץ הנבהלים/ שמעון ריקלין איר: מורן ברק. הוצאת מודן אחד מספרי הילדים האהובים עליי הוא סיפרה של נורית זרחי "כי כחול זה ים". גיבורת הספר –קיקי, כפי שהיא מכנה עצמה או ערבה, בפי אמה – בוחרת מדי בוקר בגד ללבוש. היא בוחרת כחול כי היא אוהבת את הים או צהוב כי היא אוהבת שמש ואדום כי היא אוהבת ...

  לפני שבועות אחדים חגגנו לבני הבכור בר מצווה. ביחד איתו הוחלט שיעלה לתורה בבית דניאל, בית הכנסת של הקהילה הרפורמית בתל-אביב, החלטה שהתבררה כמוצלחת ביותר – טקס העלייה לתורה היה מהנה, מעניין ומרגש. אבל זו רק הקדמה למה שאני רוצה לספר. שם, בבית דניאל, מצאתי סטיקר מיוחד. לרוב אני לא חסידה של סטיקרים. יש לי על ידית המכונית סרט ...

"הו, מיין קינד מיין קינד," גנח שוב ושוב קולה העמוק והיבש  של גברת כהן. שירה היתה מחכה מעבר לדלת עד שתהיה הפסקה בין גניחה לגניחה ורק אז מקישה, וגברת כהן פתחה לה מחייכת, כאילו כלום, רק העיניים הצַבִּיות שלה לא חייכו אף פעם, "טופ שבאת מיין קינד" אמרה. כן היא היתה קוראת לה "מיין קינד", וגם לכל הילדים האחרים, אפילו ...

לפני כשנה צפיתי בשעות העדות של אבי לארכיון יד ושם. מרותקת הקשבתי לו מחבר בפני מראיינת זרה שברי זיכרון כדי לתאר כיצד הוברח ממחנה הריכוז ווסטרבוק. בצניעות סיפר, כמעט בהתנצלות כי "מה כבר יש לי לספר?" על השנים כילד במסתור בחווה בכפר הולנדי קטן. וכשסיפר שכילד בן תשע הבין שהמלחמה הסתיימה וחיכה שסופסוף יבואו הוריו לקחת אותו והם לא באו, נצבט ...