תרועה נאלמה כותבת, מטפלת במוסיקה
שלושה שבועות שהיתי בקופנהגן היפה. אז נכון יש שם רשת אינטרנט ורשת
טלפונים ניידים אבל אני רציתי קצת להתנתק, למעט זמן. להיות נטו עם המשפחה.
אמנם איבדתי את המצלמה באחת הטירות היפות ביותר בדנמרק, ולכן לא אצרף תמונות, אבל הזיכרונות האמיתיים נמצאים בראש ובלב.
לדנמרק לקחתי איתי כמה ספרים, אחד מהם "לאורה" של חנה טואג, ואני אומרת לכם – קיראו את הספר, תענוג צרוף של כאב וחמלה וצבעים וריחות וקולות… פשוט חגיגה.
בקור יולי של קופנהגן התחממתי במדבריות לוב ולבאר של אחד המוזיאונים צעקתי (בלי שאיש ממשפחתי יראה) "ל ו ר נ צוווו" ממש כמו לאורה.
בכנות גמורה – אחד הספרים הטובים שקראתי בזמן האחרון.
אגב, בוקר אחד קיבלתי שיחת טלפון "הלו, מדברים מטירת קרונבורג, מצאנו מצלמה…" אז אמנם בסופו של דבר זו לא היתה המצלמה שלי אבל היי, התקשרו אליי מהטירה של המלט!
עשית בחוכמה, לקחת את הספר הנכון.אגב, האם צומחות רקפות בקופנהגן?
אני לא מהטירה של המלט, בסך הכול מגבעת שמואל.
רקפת אחת פרחה שם לבטח בשלושת השבועות האחרונים, בגשם בלתי פוסק 🙂
מסכימה עם כל מילה:) וברוכה השבה.
תודה איריס יקרה.
היי רקפתי הצנועה והמתוקה ואני קוראת בספרך היפה לאט אבל בטוח:) חזרתי זה עתה מצפת ושילבתי הנאה רוחנית צרופה עם עבודת תחקיר
תאמיני לי יקירה הבאר האמיתית שם בסמטאות העיר העתיקה בקרית האמנים שוטטתי שם עם חבצלת אימו של גיבור ספרי החדש והיא הראת לי כל סימטא ואני צחקתי מאושר בקושי נעתקתי משם אל האורבניה באזור המרכז
הצפון קסום ,אני אומרת לך ובטח איריסית תסכים איתי
הייתי גרה בצפת ,אבל לראות את ילדי ונכדי פעמיים בשנה זה מחיר כבד!
תודה יקירה שקראת
ועזרת ללאורה למצוא את לורנצו
ואני כבר מחכה לשוטט עם חבצלת גם כן.