נולדתי ציוני. אני נגד  הכורתים מתחת לרגלינו את הענף. אני מודע שאביטל   תתקשה מאד עם הפוסט הזה, ועוד אחרים – אבל  עדיף בעיניי ללחום עבור אווירה נקיה ומולדת בה הכל יחיו על פי אמנותם  ואף פלג לא ימצא דרך להכתחב אורחי חיים ולהצר את   עולמם של האחרים. שלום חברים, אחרי ההשתמטות מגיוס, תקצוב החינוך החרדי, הפגנות השבת בירושלים, ההפרדה ...

    Norma Bursack   The Mystery of Those Missing Socks     It's an unsolved mystery in every family's history It happens on laundry day When pairing socks to put away You place them neatly in a row so that their similarities show But surprise what do you find? There's rarely two of a kind Each had a mate ...

    במקום סיפורי שואה-וסקס עצובים, במקום  ביקורות  כבדות משקל ורציניות ,   במקום להמציא כל יום דבר חדש  לשעשע  הבו את הכלל, הבה נישמע לבקשותיכם ונעלה פרסום ישן – (המוטו ישן: אין בדיחות  ישנות: עבור מי שלא מכיר זה חדש, עבור מי שכן מכיר זו תזכורת  משעשעת,  והיתר –  שיחפשו להם שעשוע אחר) –  הנה לבקשתה של אבטיל קשת שכתבה בתגובתה ...

רות שאלה איך זה בעברית. תרגמתי בחזרה… יום קיץ   הֵן לוּ רַק אֲאָמִינָה: חֲזוֹן הַלֵּב אֵינוֹ שָׁוְא, הַבַּיִת, הַשִּׁיבָה, הַתִּקְווֹת אֵינָם כָּזָב לוּ עוֹד הָיָה, כְּפַעַם בָּרוּחַ בַּמִּרְפֶּסֶת דְּבוֹרִים יִשְּׂאוּ דְּבָרָן, הָרִבָּה מִתְקָרֶרֶת, וּדְמִי רֹגַע הַקַּיִץ בַּגַּן חוֹלְמָנִי, שָׁזוּף בֵּין בַּדֵּי הֶעָץ הַפְּרִי נָע וְנָד, חָשׂוּף וְנָעֲרָה זְהֻבָּה תַּמְתִּין בַּשְּׂדֵרָה, אֲדֻמָּה, וְהַיּוֹם אַט יָצוּר צוּרוֹת-צֵל בַּדְּמָמָה.   (מיקלוש רדנוטי: ...

              גמרתי מאמר, ועתה הוא כאש אוכלת בעצמותיי.   נראה אם    יביא  קוראים…?  (והרי זו תקוות רוב הכותבים   לא? או טעיתי.) והמכותבת? היא נופשת בגינוסר, במנזר, ולא תשזפה עין זר. שם דגים –  אין דבר.  הם שותקים. רק הלב הוא שר.   ועל החוף – הקר –  רק אלם . הוא נשאר. סבינה מסג: מונוגמיה עילית – שירים ...

        חָרָקִיאָדָה   הַצְּרָצַר   אָזְנֵי צְרָצַר הֵן בְּרַגְלָיו. מְנַגֵּן הוּא בִּכְנָפָיו. מָשׁוֹשׁ גָּדֵל לוֹ  מֵאַפָּיו. בַּקִּירוֹת אוֹחֵז הוּא בְּכַפָּיו.   תָּאֵר לְךָ – לוּ נְחִירֶיךָ אַף הֵן הָיוּ שׁוֹמְעוֹת שִׁירֶיךָ. לוּ אָזְנֶיךָ הָיוּ שָׁרוֹת וְגַם רַגְלֶיךָ מְדַבְּרוֹת.   הֵן עוֹלָמְךָ הָיָה הָפוּךְ! הַפָּנִים כֻּלּוֹ בָּחוּץ שָׁפוּךְ! אֵיךְ עוֹלָמְךָ אָז הָיָה נִרְאֶה? גְּרוֹנְךָ אוֹמֵר רַק בְּרֶקֶקֶה!   ...

    אִינְטֶרְמֶצּוֹ לִירִי  (1822- 1823)   שיר מבוא   כְּאֵבִי וְתַאֲנִיּוֹתַי הִנֵּה כְּתוּבִים בְּסֵפֶר. אִם תִּפְתְּחוֹ,  תִּמְצָאֵנִי, ואֶת לִבִּי גְּלוּי הַסֵּבֶר.   הָיֹה הָיָה אַבִּיר נוּגֶה פָּנִים, שָׁקַט, חָזוּת פָּנָיו, מִסְכֵּן, כֻּלּוֹ רַק דִּכָּאוֹן: אֲבוּד דַּרְכּוֹ צַעַד, וְחִוְרוֹנוֹ כַּמֵּת, עָצֵב לִבּוֹ, וְהוּא  אֲסִיר חֲלוֹם. חֲדַל אִישִׁים הָיָה, עִלֵּג שָׂפָה, לֹא נִיב. הַפְּרָחִים, הֵן הַנְּעָרוֹת, צָחֲקוּ   סָבִיב בְּעוֹבְרוֹ עַל יָדָן ...

יום השוק; הלחם, הקרקס.   סבתי עולה מצד מלוי העפר, שתי חבילות גדולות של קופסאות קרטון בידיה, על תוויותיהן המבריקות, עם  ציורי נעליים, נעלי זמש, נעלי בית, דהיינו פוזמקאות רקומות ברקמות איכרים, עם ציוני מדות. אני אוחז בחוטים, המחזיקים את החבילות, לבל תיפרדנה. אף אני רוצה לעזור. "עזוב את החבילות", –  נוזפת סבתא – "לא די שאני סוחבת קשה, עוד ...