מכונת האהבה
מכונת האהבה נחתה אצלי,
אורותיה מהבהבים כלפי אלף השלדים שבמחסן,
רומסת את ערוגות הורדים והכרובים,
שבעצם גידלתי לכבודה.
מה את רוצה? שאלתי.
את ימי ראשון, אמרה, ואולי
עוד אצבע מירח מלא. רק? שאלתי,
כי נשארו לי במלאי חמישה ימים,
דולקים כמו נרות חנוכה שבוע אחרי החג,
ושבת אחת חִגֶּרֶת.
ברור שהיא נחתה אצלי בטעות.
עלי לפצות אותה,
עלי להעניק לה מן המלאי,
עוגות תפוחים קנויות, קפה, התנצלויות,
אפילו צינוריות דם.
זה היה יום ראשון בדיוק,
הכרוביות והורדים התהדרו בְּכָתְנוֹת מִרְמָס,
ואני הצעתי לה לנחות לי על הראש.
רציתי מאד להיות הכרחית.
יתכן שזה כבר קרה,
יתכן שהשערות שלי הסתבכו במנוע,
שמשון, אבשלום, כמה ירדתי לסוף דעתכם.
ברכות, נורית.
מזל טוב!!!
עצוב השיר, אהבה הורגת.
שיר נהדר, נורית. שמעתי אותך קוראת אותו באירוע שירה בלבונטין 7.
בהצלחה עם הספר!
שיר יפה ורגיש זה מה שנקרא למות מאהבה, אבל אפשר לאט לאט לאט לא בדהרה … מזל טוב להולדת הספר
בהצלחה עם הספר! השיר מכשף {מסכימה עם אריאל בכל מילה}
נורית, את השראה! עושה חשק לקרוא וכתוב . ענת
עצוב אבל באופן מצחיק
כרגיל : אקרא ואסחף (על בטוח)
הרבה הצלחה
היי נורית
מכונת אהבה נחתה אצלך… נפלא… נחתה בטעות… נפלא, זה מה שהחיים גם טעיוןת,
את הצעת לה לנחות על הראש, נפלא, למה לא בלב… כי זה כמו שמשון אבשלום…
נורית כל כך הגיוני השיר שלך עושה טוב בלב, שלך טובה
המשפט שנגע בי מאוד:"רציתי מאד להיות הכרחית"
כשיש אהבה נהיים הכרחיים, נראים, קיימים.