בננות - בלוגים / / מתוך: עשב הזמן, ספר שירה חדש
הבלוג של נורית זרחי
  • נורית זרחי

    כתבה למעלה מ-100 ספרים ופרסמה נובלות, סיפורים קצרים, ספרי שירה, קובץ מאמרים ומעל 80 ספרי ילדים. היא קיבלה פעמיים את פרס ראש הממשלה לספרות ופרסים נוספים רבים ביניהם פרס ביאליק היוקרתי, פרס זאב (5 פעמים) ארבעה ציונים לשבח ע"ש כריסטיאן אנדרסן, פרס משרד החינוך למפעל חיים ואת פרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2007.   הכתיבה של זרחי מאופיינת בהומור ופנטזיה, חידושים מטאפוריים וגישה רעננה לחיים הישראליים. כתיבתה נתפסת כעילוי פוסט-מודרני של תבנית הכתיבה הקצרה בין אם שירה, בדיון או עיון, והיא מושא ללימודי ספרות ומחקר אקדמי.   נורית זרחי נולדה בירושלים, התייתמה מאביה בהיותה בת 6 וגדלה בקיבוץ גבע כילדת חוץ. בעלת תואר בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב נורית זרחי עבדה גם כעיתונאית בידיעות אחרונות, מעריב והארץ, היא לימדה ומלמדת ספרות ילדים, שירה וסדנאות כתיבה באוניברסיטה העברית בירושלים, בתל-אביב באר-שבע, חיפה ועוד.   בין ספריה: נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (כתר, 2007), הרצפה מתנדנדת (ידיעות אחרונות, 2003) ואמן המסכות (זמורה ביתן, 1993)   ספרה להתראות באנטרקטיקה (כנרת זמורה ביתן דביר, 2005) עם איורים של בתיה קולטון תורגם לצרפתית ויצא לאור ב-2007 בצרפת בהוצאת Actes Sud.   בין ספריה לילדים ונוער: שלושה אגסים וחד-קרן, פז ואני, באה מלכה למלך, אמבטים, נמר בפיגמה של זהב, פעם היה ופעם לא, ילדה רובין הוד, מחלת הגעגעוים של סולי, אותי קיבלו חינם, בוטיק סיגי וחוט ועוד רבים אחרים.   נורית זרחי היא אחת הסופרות והמשוררות הפורות והמוערכות ביותר הפועלות כיום בספרות ובשירה הישראלית למבוגרים, לילדים ולבני נוער. בכל סוגי היצירה השונים בהם עסקה זכתה זרחי לשבחים והעברית שלה כונתה לא פעם "נדירה" ו"נפלאה". ספריה לילדים ידועים על שום מקוריותם ומורכבותם ועל שום היותם אהובים ומוערכים גם על-ידי מבוגרים.

מתוך: עשב הזמן, ספר שירה חדש

 

מכונת האהבה
 
מכונת האהבה נחתה אצלי,
אורותיה מהבהבים כלפי אלף השלדים שבמחסן,
רומסת את ערוגות הורדים והכרובים,
שבעצם גידלתי לכבודה.
 
מה את רוצה? שאלתי.
את ימי ראשון, אמרה, ואולי
עוד אצבע מירח מלא. רק? שאלתי,
כי נשארו לי במלאי חמישה ימים,
דולקים כמו נרות חנוכה שבוע אחרי החג,
ושבת אחת חִגֶּרֶת.
 
ברור שהיא נחתה אצלי בטעות.
עלי לפצות אותה,
עלי להעניק לה מן המלאי,
עוגות תפוחים קנויות, קפה, התנצלויות,
אפילו צינוריות דם.
 
זה היה יום ראשון בדיוק,
הכרוביות והורדים התהדרו בְּכָתְנוֹת מִרְמָס,
ואני הצעתי לה לנחות לי על הראש.
רציתי מאד להיות הכרחית.
יתכן שזה כבר  קרה,
יתכן שהשערות שלי הסתבכו במנוע,
שמשון, אבשלום, כמה ירדתי לסוף דעתכם.

 

אריאל הירשפלד | מלכת מידס של הדיבור | הארץ 2.1.09

20 תגובות

  1. שולמית אפפל

    ברכות, נורית.

  2. מזל טוב!!!

  3. עצוב השיר, אהבה הורגת.

  4. שיר נהדר, נורית. שמעתי אותך קוראת אותו באירוע שירה בלבונטין 7.

    בהצלחה עם הספר!

    • שיר יפה ורגיש זה מה שנקרא למות מאהבה, אבל אפשר לאט לאט לאט לא בדהרה … מזל טוב להולדת הספר

  5. בהצלחה עם הספר! השיר מכשף {מסכימה עם אריאל בכל מילה}

  6. נורית, את השראה! עושה חשק לקרוא וכתוב . ענת

  7. עצוב אבל באופן מצחיק

    כרגיל : אקרא ואסחף (על בטוח)

    הרבה הצלחה

  8. טובה גרטנר

    היי נורית
    מכונת אהבה נחתה אצלך… נפלא… נחתה בטעות… נפלא, זה מה שהחיים גם טעיוןת,
    את הצעת לה לנחות על הראש, נפלא, למה לא בלב… כי זה כמו שמשון אבשלום…
    נורית כל כך הגיוני השיר שלך עושה טוב בלב, שלך טובה

  9. המשפט שנגע בי מאוד:"רציתי מאד להיות הכרחית"
    כשיש אהבה נהיים הכרחיים, נראים, קיימים.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנורית זרחי