הבלוג של נורית זרחי כותבת

    מָה זֶה? זֶה כֶּתֶם. עַל הָרֹאשׁ? מָה פִּתְאוֹם כֶּתֶם? זֶה כֶּבֶשׂ. מָה פִּתְאוֹם כֶּבֶשׂ? זֶה לֹא כֶּבֶשׂ, זֶה כֶּתֶר. זֶה הַכֶּתֶר שֶׁל הַמַּלְכָּה. מָה פִּתְאוֹם? זֹאת בֶּאֱמֶת מַלְכָּה, אֲבָל עַל הָרֹאשׁ יֵשׁ לָהּ קַקְטוּס. מָה פִּתְאוֹם קַקְטוּס? זֶה קַרְטִיב. מָה פִּתְאוֹם? זֶה לֹא קַרְטִיב, זֶה כֶּתֶם, זֶה כֶּתֶם שֶׁל קֶטְשׁוֹפּ. מִי שָׁפַךְ לַמַּלְכָּה קֶטְשׁוֹפּ עַל הָרֹאשׁ? הַשּׁוֹטֵר? הָרוֹפֵא? הֶחָתוּל ...

      מעבר לקו המשוה עומד שלחן. כשאתה נכנס בדלת נעות מעליו ניו-יורק, גיברלטר, לונדון. אבל הנפש היא אפריקה. לפי הקעקוע שחורט הזמן בגופים תוכל לנחש.   פעם היתה פה עונה אחרת, הקולוניאליזם הציל אותנו. אז לא יכלתי לחשב על חיי בלתי אם בשנים כשהשני גוזל אותם תמיד ממני. עכשו נותרנו הפראים לבד.   אדם, חוה, כל כך התרחקתי ...

  ספרות הילדים במשמעות ספרות שמיועדת במיוחד לקורא הילד, היא המצאה מאוחרת יחסית, שנולדה על ברכי המצאת הילדות. עד אז, לפני כמאה חמישים שנה, נתפס הילד כמבוגר, בכל מה שקשור לביגוד, מזון, ריהוט, ולימוד, וכמובן גם במה שקשור בחומר לקריאה. אנחנו יכולים לראות בעיני רוחנו את מדורת השבט, סביבה בלילה אפל, ישבו מזקנים ועד טף, והאזינו מבעד לקולות הרוח, מבעד לשאגת אריות ...

    לְתַנִּינָה לֹא הָיָה מַה לַּעֲשׂוֹת. הִיא הִבִּיטָה בְּקֻרְקְבָן בְּכַעַס וְאָמְרָה: "אִם אֵין לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת אַל תָּבוֹא אֵלַי לְהִתְלוֹנֵן, פָּשׁוּט תִּתְאַמֵּן לַעֲשׂוֹת יותר טוב, מַה שֶּׁיֵּשׁ לְךָ לַּעֲשׂוֹת." אֲבָל קֻרְקְבָן לֹא הֵבִין מַה הִיא אוֹמֶרֶת, וְתַנִּינָה הָיְתָה נִרְגֶּזֶת מִכְּדֵי לְהַסְבִּיר. הִיא עָמְדָה בְּבֵית הַמַּעֲלִית הַקָּטָן שֶׁלָּהּ עַל הַגַּג וְהִבִּיטָה לְמַטָּה. בַּעֲדִינוּת, כְּמוֹ פַּרְפָּר גָּדוֹל, צָנַח מוּל עֵינֶיהָ עָלֶה ...