בננות - בלוגים / / תמונה מזוגיות תקועה/ סיפור רומנטי אקוסטי
המלאך גבריאל
  • נאור גבריאל

    יצאתי מרחם אימי על אפי ועל חמתי, כדי להבין שאני בכלל לא רוצה להיות פה.  כל מה שאני יודע לעשות זה לכתוב. תמיד, מאז ומעולם, לנצח.  וחוץ מזה: בן 32, גבר חייה של אימי, גבר חייהן לשעבר של כמה נשים נוספות שלא אהבו את העובדה שאימי היא עדיין גברת לבבי.  קורא, כותב, עורך, משאיל מילים, שואל מילים, גונב מילים, בורא מילים. חי בשכירות מופרזת בעיר ללא גבולות, ערבויות והפסקה.  מגדל כלב, חתול וחתולה ועץ תות בגינה.

תמונה מזוגיות תקועה/ סיפור רומנטי אקוסטי

 

 

 

 בשעה שש בערב הוא התעורר אחוז שדים ותאוותו הרפויה שבידו עדיין דולפת על הסדין. לפני שנרדם אונן קצת עם תמונות של אחת ברונטית עצומת שדיים מפלייבוי. זה עורר לו חשק חמור להתקשר אליה ולבקש ממנה שתבוא. לא מהברונטית, שלא תבינו אותו לא נכון, מהג"ינג"ית שלו, איה. בחורה רגילה מרחוב גורדון, קומה ארבע, מהמרפסת של המטבח שלה רואים פיסה של ים.

 

מצד שני, אם יתקשר אליה יחזיר את הדין ודברים הישן ביניהם על מעמד היחסים, וכאלה. ולזה לא היה לו כוח. אז אונן עד שנרדם.

 

עודו שוכב במיטה ותוהה אם לקום ולהכין לעצמו משהו לאכול, אם להתקשר אליה בכל זאת, או לראות סרט שלקח שלשום בדי.וי.די, צלצל הטלפון.

 

לא ענה מיד. הגוף עייף אך הנפש חפצה, אז ענה.

 

"היי לך," אמרה היא.

 

"היי גם לך," ענה באותה צורה.

 

תמיד היה בו צד חקיין כזה. מה שאמרה הבחורה, אמר גם הוא. רוצה לסרט? שאלו אותו הבחורות. רוצה, אמר מיד. איזה טעם אתה אוהב? אני אוהבת שוקו. אה, גם אני אוהב שוקו אמר, על אף שאהב פיסטוק. כזה הוא: חסר חוט שדרה. העתק חסר אופי, לא יותר מזירוקס.

 

"רוצה שאבוא?" כך היא.

 

בחיי שאני לא יודע, רצה לומר, ולהוסיף: ממילא אוננתי, בשביל מה שתבואי? אבל אמר: "בטח, בואי, הבאתי די.וי.די חדש".

 

והיא באה אחרי שעה בערך, רחוצה ומבושמת. ראו עליה שהקפידה על מראה ועוד יותר מכך על ריחותיה. אוף, באמת נדפו ממנה ריחות נפיצים במיוחד. מאיפה לה כל הריחות השמיימים האלה?

 

היא התרווחה לידו על המיטה הזוגית, נזהרת לא לגעת בו. כמעט אמרה לו, לך תתרחץ, הוא שמע את זה על זווית שיניה, כמעט מתחמק לה מהפה. הביט בה מהצד וראה שהיא צופה בריכוז בסרט שהביא, משהו עם עלילה משונה, זוג שחי בהווה אבל בעצם האישה מתה או שהגיעה מהעבר. לא היה מזיק לו עכשיו מישהי מהעבר: שתבוא לחדרו ללהטוטי מיטה, ואחר כך שתיעלם לעבר שלה.

 

אבל איה הייתה מוחשית מאוד, והיא עוד גרה ברחוב גורדון מול הים. בלילות החמים הם יורדים לפאב למטה, מסתממים בצוותא עם או"מניקים שיכורים.

 

"שאלך להתרחץ?" שאל.

 

"למה אתה שואל אותי?" שאלה. 

"אני מסריח?" חקר.

 

"מה זה כאן ועדת וינוגרד?" אמרה.

 

"רק תעני, מה אכפת לך. אני מסריח, כן או לא?"

 

"ואם אגיד שמסריח תלך להתקלח?"

 

"בוודאי," ענה.

 

"טוב, אתה מסריח. נעים לך עכשיו?"

 

"שמה?"

 

"שאני אומרת לך קבל עם ועדה פה החתולה, שאתה מסריח."

 

"טוב, אני הולך להתרחץ."

 

"רוצה לבוא גם?" צעק לה כשכבר היה ליד האמבטיה, חוכך בדעתו אם להתרחץ גוף מלא או רק לשטוף את בתי שחיו ומבושיו.

 

"כבר התרחצתי," ענתה בקול לא מעוניין.

 

כשחזר מהמקלחת – בסוף רחץ את עצמו חלקית בלבד כי המים לא היו חמים מדי לטעמו – איה שכבה על המיטה, מלטפת את החתול שלו בידיים מתמסרות. הוא השתדל לא לתפוס יותר מדי מקום לידה, שלא יפריע לה בסרט, ונרדם כמעט מיד.

לפני שהלכה עוד הספיקה לשמוע אותו נוחר בחוזקה.

 

 

 

 

 

 

3 תגובות

  1. אהבתי את האווירה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנאור גבריאל