המלאך גבריאל המקצוע: כותב

  בפיצוציה (או, מראות מעירנו)   בפיצוציה אני לוקח שני דיאט קולה, כעך עם שומשום, מאה גרם בוטנים, חפיסת מסטיק טיק טק. ניגשת אלי גברת עם סלים, שואלת: יש לך חמישה שקלים? היא אומרת חמש שקלים, זה אני שמתקן כאן למען ציבור המלומדים.   טוב, אז היא עומדת לידי, גברת מבוגרת עם סלים, אני נותן לה חמישה שקלים. למה, בעצם ...

    אספר לכם את הסיטואציה בקצרה. לא הייתה זו פגישה רגילה. לא פגשתי אותה בקפה, במסיבה, בעבודה, גם לא על הדשא באוניברסיטה. לא פגשתי אותה בארוחת ערב. לא בבליינד דייט שמארגן לך החבר הכי טוב, שרוצה להיפטר ממך כדי שלא תתקשר אליו ותזמין אותו לצפות יחד במשחק של האנ.בי.איי, בזמן שהוא עם החברה החדשה שלו. גם לא בשידוך שאירגנה ...

  לא יודע איך ולמה, אבל הוזמנתי לאמא של ג"ק ניקולסון. הסתבר שהיא גרה בארץ, לא רחוק מאיפה שהיה פעם קולנוע צפון. באתי לביתה לצורך איזו מסיבה. היו שם הרבה אנשים. כולם צעירים ונאים. והבית של אמא של ג"ק ניקולסון נאה אף יותר. טוב, יש לה כסף, בטח הבן שלה נותן לה.   הסלון היה רחב ידיים, מעוצב מדהים ממש, ...

  ראשית אפתח בכך שעוגת הפרג שאפית והבאת לי בשבוע שעבר חוסלה עד תומה. החברים אכלו וליקקו את הידיים. אני מקווה שתשמחי.   שנית, זכרי להביא לי בפעם הבאה גופיות מכובסות. אני אוהב את מרכך הכביסה שאת משתמשת בו.   אגב, אמא, את זוכרת את החמור האפור הזקן שלי? את זוכרת אם נתת אותו למישהו, או שהוא עדיין קיים בסביבה? ...

    אני מעלה אדומים על הדף. האדומים יפים, גם הצהובים והירוקים והוורודים. אבל אני מחליט על האדומים, כי הם כנים יותר, חזקים יותר, תוקפניים יהיה מי שיגיד. אני מביע את דעתי באדום בוהק, כמו גדולי הצנזורים. אני מחליט על אדום כי הוא בולע את כל מה שמסביב לו. הוא האות הגדולה והמובלטת בכותרות העמוד הראשי של העיתון. הוא השוד ...

    יש לי דיבור עם האיש מהחנות למטה. הוא מוכר לינולאומים, בדים לריפוד, מפות שולחן, מפיות. אני שואל מה טוב בחנות כמו שלו בשכונה כמו שלנו, שכל האוכלוסייה שלה מגובבת ממיני עדות המזרח וכמה עובדים זרים. מי יקנה את מפיות הקרושה שלו מי?   המוכר אומר שאין לו ברוך השם בעיה של פרנסה, אלוהים נותן לפי עין, מחלק לברואיו ...

  בשעה ההיא, אותה שעה עגולה, הוא הביט בשעון וראה את כרסה העגולה של אשתו. הוא לא רצה שתחשוב שהוא פוחד מפני משהו. מפניה, בוודאי שלא. אישה במיטב חודשי הריונה לא אומרים לה דברים כאלה. מוטב אקלף למענה שקדים, סגולה נגד הצרבות שלה, נגד הנפיחות בברכיים. מוטב אביא לה מים רעננים מן הכד. יביא לה גם שושן צחור באותה הזדמנות, ...

        בקניון ראיתי הומלסית, לא מבוגרת מדי אך שערה כבר מלבין, לבושה בבגדים של הומלסים, תערובת בלתי אפשרית של מלבושים שקיבלה או מצאה בפחים, ובעיקר, מצחינה, כל כך מצחינה. מי מוכן לדבר איתה. מי מתקרב אליה. מי מוכן לעמוד לידה.   שעתיים ישבתי בקפה. בעת הזו היא חלפה שם כמה פעמים, לא קיבצה נדבות, סתם חלפה לה, ...

    הולכות וחוזרות מקניטות וצולפות מתחנחנות ובולשות חוזרות ואומרות נואמות מתפשטות ושוב מקניטות מתחנפות   משאירות עדויות שערות בכיור לחלוחית בצוואר מנשיקות עיניים טרוטות מוויכוחים צווארים מעוקמים ממריבות הרפי, הרפי!   עזבונות הכול עזבונות        

    פעמים רבות נמאס לי נמאס לי מהחיים נמאס לי מאנשים נמאס לי מעצמי נמאס לי מלהרגיש את זה מלהגיד את זה   אבל אז אני נזכר בלילה ההוא בסנטה קטרינה. היינו שם ארבעה שעדיין לא למדו ללכת. אני הבטתי כדי לראות מה הם יעשו, כדי לעשות כמוהם. כמו בראי עשיתי את מה שהם עשו: ניקו אצבעות, צלו נקניקיות, ...