הדייט המושלם (לשבוע החשק)

זאת אני המטומטמת או שהגברים בארץ הזאת השתגעו לגמרי? אתמול כשאני יוצאת מהמכון כושר בא מולי אופנוען עם קסדת אופנובנק, כזה גדול, מסתיר את כל הפרצוף כמו פושע, וכמעט עולה עליי! מה שאני לא עושה, גברים תמיד מנסים לדרוס אותי. המזל שלי כנראה. 
   מה קרה, מה בוער, אני צווחת, לא שמת לב שהבנקים כבר נסגרו? אומרים שמונה בערב, בסוף סוגרים בחמש וחצי. לא יודעת למה דיברתי בכלל, כנראה שהייתי במצב רוח טוב בגלל האימון. ואני בכלל לא אחת שפוצחת בשיחות סרק עם גברים ברחוב, מניסיון זה לא נגמר טוב. אחר כך חשבתי שאולי פציתי את הפה המטומטם שלי דווקא בגלל שלא ראו לו את הפנים.

   ואז הוא הוריד את האופנובנק וראו פנים של תינוק על גוף של גברתן. אתה גם מתעמל פה? אני שואלת. והוא מהנהן ועדיין לא אומר מילה. טוב שלא דרסת אותי, אני אומרת שוב, מנסה לפתח שיחה עם האילם. ואז, בנונשלנט, הוא מנער את השיער שלו כמה פעמים ומסתכל עלי כמו שמסתכלים על אישה, מודד אותי ככה, ואני מיד מבליטה מה שצריך בתגובה, כאלה אנחנו, מטומטמות, ובתמורה הוא מנער עוד קצת את המחלפות, אומר: אז מה, נהנית מהשיעור? ואני אומרת: מה זה נהניתי? ממש ברקיע החמישי, אין כמו להזיע בחדר כושר. והוא אומר: יותר טוב מסקס, אה? ואני אומרת: נו טוב, לא צריך להגזים, והוא אומר: בא לך קפה? ואני אומרת כמו מטומטמת: למה לא?

   יש ליד המכון איזה קפה קטן, אז הלכנו לשבת שם. ראיתי כבוד גדול בכך שהבחור ויתר על שיעור ספינינג בשביל אישה שמבוגרת ממנו בשבע שנים. ישבנו על אספרסו כפול וסיפרנו מה אנחנו עושים, כל הקטע המייגע שתמיד גורם לי לחשוב לוותר על כל הדייטים לכל החיים.

   ואז הבחור מוציא ספר קטן ואומר, רוצה שאקריא לך? ואני מביטה במבט של עגלה בספרון שלו. מה זה? אני שואלת בבהלה, שרק לא יתחיל עם כל הניו אייג" הזה שאני לא סובלת. אתם יודעים כמה בחורים כבר ניסו לשלוח אותי לקואוצ"רים ולכל מיני קבוצות לשיפור עצמי? למה מה לא בסדר בי שתמיד הם מנסים לשנות אותי? אחד אמר לי: תראי, רואים עלייך שאת חסרת ביטחון ותדעי שזה לא מושך גברים. הנה, קחי כתובת של מאמנת אישית שאני מכיר, בחורה נהדרת, היא תהפוך אותך לאנג"לינה גולי. ואם אני לא רוצה להיות כמו אנג"לינה גולי, על זה הוא חשב הבבון?

   אבל אז הבחור מהאופנובק מנער שוב את השיער שמגיע לו עד הצווארון, ומתחיל להקריא לי:

כשתבואי לשכב איתי
תלבשי שמלה שחורה
מאוירת בתותים
ומגבעת שחורה
מקושטת בתותים
והחזיקי סלסלת תותים
ותמכרי לי תותים
תגידי בקול דק ומתוק
תותים תותים
מי רוצה תותים
אל תלבשי כלום מתחת לשמלה
אחר כך
חוטים יעלו אותך למעלה
בלתי נראים או נראים
ויורידו אותך
ישר על הזין שלי

ואני בשוק. מה זה הדיבורים האלה כבר בדייט הראשון? 

    איך זה בעינייך, יפה? שואל המחלפות בעיניים פעורות לרווחה כאילו עומד לבלוע אותי. מה זה? אני שואלת עדיין מבוהלת. שיר, הוא אומר, אוהבת? מדבר אלייך? מה זה צריך להיות, אני בתמורה: ככה מתחילים היום עם בחורות? לא עם בחורות, הוא אומר בחנופה, עם בחורה אחת: את! ואני, מסמיקה, מכחילה, מוורידה, מצהיבה, מי יודע איזה תהלוכת צבעים עברתי ברגעים האלה, עד שתפסתי את עצמי והתאפסתי.

   תשמע, אני אומרת, אני לא אוהבת שבחור מדבר איתי בגסויות כבר על הדייט הראשון, זה לא הקטע שלי לדייט מושלם. ומה זה דייט מושלם בשבילך? הוא שואל. אני יודעת, אני עונה, עדיין נבוכה: ארוחה טובה, נרות, שקיעה, אחר כך יד ביד על החוף, אם יש חוף, אחר כך משהו טוב לשתות אצלו, מוזיקה שאני אוהבת, כל השטיקים. בסופו של דבר זה מה שבחורות אוהבות. מה זה ה"חוטים בלתי נראים יורידו אותך על הזין שלי"? מה זה צריך להיות? מי כותב ככה? בטוח שזה לא ביאליק או אלתרמן, אותם למדתי בבית ספר, אני עדיין זוכרת מה זה שירי אהבה.

    ומה אם אגיד לך לבוא עכשיו ולשבת לי על הזין? הוא מתגרה בי כמו השיר. אז אני אגיד לך לדחוף את הספרון הזה לפה! אני עונה. והוא אומר: ומה אם אגיד לך שזה אישה כתבה? ואני אומרת: איזו אישה תכתוב ככה? והוא אומר: אישה חכמה וסקסית. את חכמה וסקסית? ואני אומרת: יאללה, מספיק עם הפלוורות, אני קמה הרגע אם אתה ממשיך לדבר ככה. והוא צוחק ואומר: תרגיעי אישה, תשבי ותשמעי עוד שיר, ומתחיל להקריא לי שיר אחרי שיר של זאת שכתבה אותם, פרוצה בת פרוצה, אבל מה, דווקא כותבת יפה.

   אז אתה משורר או מה, אני שואלת. והוא עונה, משתדל להיות. ואיך זה להיות משורר? אני שואלת, אז הוא עונה: חיים  בספֵרות אלטרנטיביות. טוב, עכשיו כבר ממש התחיל להישבר לי ממנו. תראה, אמרתי, אני נותנת לך עוד צ"אנס אחד להפוך לי את הערב לדייט מושלם, ואני נותנת לך אותו רק בגלל שאתה חתיך וצעיר ממני.

      בטח כבר הבנתם שאני יש לי אופי חלש, אז הקשבתי לעוד כמה שירים של היונה הזאתי, שאיזה פנים יש לה, של מכשפה, רואים בתמונה בספר שלה, לחיים שקועות ושיער כמו של עורב. והוא מסביר לי: למשוררת הלאומית שלנו היו ביצים. היום כבר לא עושים אותן כאלה. ובאותה נשימה שואל אם בא לי לעלות אליו. לעלות לך על הזין, אתה מתכוון? לא, ממש לא בא לי. אז שמתי שטר של עשרים שיספיק לאספרסו שלי ולעוד כמה גרושים למלצרית, והלכתי הביתה לראות סרט סקסי טוב. עם הגברים בעיר הזאת, כבר עדיף לעשות ספינינג לבד במיטה, בחיי.