המלאך גבריאל המקצוע: כותב
לרגל יציאתי למסע חלום אני לוקח איתי תרמיל ובו קדרת זהב, פרח חד שנתי שגבעוליו אוויריים, מטה מסוקס ומעיל מהוה שהיה שייך לאבי. אני לובש בגדים חמים, כי במסעות חלום לא ידוע מה יהיה מזג האוויר, אולי ישתבש בבואי, ומה שהיה חמים ולח כנערה מתבגרת יהפוך לסופת שלגים המחרידה איילים ממרבצם הרגוע.
לרגליי אני נועל את מגפי הגומי שהיה אבי נועל בימים גשומים, אבל לי הם קצת לוחצים. ובעודי מרכיב את התרמיל על הגב ומקפץ לתוך החלום, אני מגלה שלוליות מים ליד כפות הרגליים, ומיד אני קופץ לתוכן ומשפריץ שבעתיים כמו שעשיתי בשכונת ילדותי הקדומה, וכמה חיפושיות שנרטבו מפזזות לי עכשיו בתוך המכנסיים.
זה מדגדג, אני חושב לעצמי ומנסה להבריש אותן ממכנסיי, אבל הן מטפסות ועולות פנימה והחוצה, נשפכות מתוך משפכי הגומי שהם מגפיי, עולות ומתקרצצות גם על חזי, מזגזגות קדימה ואחורה, נשפכות לתוך קדרת הזהב, לוחכות את הפרח האוורירי, מכרסמות את מטה העץ שהיה של אבי, או את סיבי המעיל שהיה שלו גם כן.
כשאני מתיישב לנוח כדי לתת להן הזדמנות לרדת ממני, אני מוצא פיסת מתכת על האדמה הטחובה. אני מקפל אותה בין אצבעותיי והיא נענית לי כמו חמאה. אני משתאה על כוחי הרב, הכיצד הצלחתי לקפל פיסת מתכת לשניים בקלות כה מופלאה? הייתכן שבמסע החלום שלי זכיתי לקבל כוחות מיוחדים?
ומה אעשה בהם? ומה אעשה בפיסת מתכת? לשם מה ניתנה לי? האם יש כוונה נסתרת מאחורי המתנה הזו? הלוא המתכת היא חדה ופוצעת. מה, שאחרוט בעזרתה קווים על האדמה? שאקטוף גבעול? ואולי הכוונה שאשסף את מעי החיפושיות? האם לחיפושיות יש מעיים? ואולי פיסת המתכת הזו היא מסר נשגב המכוון רק אלי?
אני להוט ומוטרד מכדי שאשב בידיים חבוקות ללא מעשה, על כן אני קם ושומט את המתכת על הקרקע, ואיתה צונחות גם אחרוני החיפושיות. אני תוהה האם האיום הנסתר שבמחשבותיי הניס אותן ממני, רוצח החיפושיות הסדרתי, או שאל פיסת המתכת הן נכספות, נמשכות לברק המנצנץ היהיר שלה, חומדות אותה לעצמן, אולי ירכיבו ממנה מקררים קטנים בצבע מטאלי לבתים הקטנים שלהן.
עם ההחלטה להמשיך הלאה, אני זונח את המחשבות ההרסניות לחתוך את עצמי או את החיפושיות, כי לא זו מטרתי במסע החלום. אלא שאיני יודע מה מטרתי. את זאת עוד עלי לברר…
בפרק הבא במסע החלום: התבוננות מרוכזת בפרחי האבן של הנסיך