בננות - בלוגים / / ד"ר אבו אל-עייש היקר שלום
המלאך גבריאל
  • נאור גבריאל

    יצאתי מרחם אימי על אפי ועל חמתי, כדי להבין שאני בכלל לא רוצה להיות פה.  כל מה שאני יודע לעשות זה לכתוב. תמיד, מאז ומעולם, לנצח.  וחוץ מזה: בן 32, גבר חייה של אימי, גבר חייהן לשעבר של כמה נשים נוספות שלא אהבו את העובדה שאימי היא עדיין גברת לבבי.  קורא, כותב, עורך, משאיל מילים, שואל מילים, גונב מילים, בורא מילים. חי בשכירות מופרזת בעיר ללא גבולות, ערבויות והפסקה.  מגדל כלב, חתול וחתולה ועץ תות בגינה.

ד"ר אבו אל-עייש היקר שלום

 

 

ד"ר אבו אל-עייש היקר שלום,

 

אתה בעיני הסמל של המלחמה הזאת. אחינו אתה, יושב עימנו, עובד עימנו, מיילד את נשותינו, וככה אנחנו גומלים לך, בטבח בנותיך.

 

בשם עצמי אני מבקש ממך סליחה, אם סליחה אפשרית בכלל במצבך.

שלך בהזדהות ובכאב, נאור  גבריאל.

 

 

7 תגובות

  1. מירי פליישר

    חותמת על בקשת הסליחה .

  2. שולמית אפפל

    מרגישה כמוך. וחותמת.

  3. כנ"ל. ובכאב רב מאוד.

    • במלחמות גם החפים מפשע משלמים, ככה זה במלחמה ,אין מנצח ואין מנוצח שני הצדדים יוצאים בשן ועין, הלוואי וקורבנות המלחמות משני עברי המתרס יהיו האחרונים, אמן

  4. לא יודעת איך ניתן לסלוח, אבל רוצה שיידע שיש הכואבים מאוד
    את אסונו. ראיתי אותו עכשיו, מנהל דיאלוג עם לבנה שטרן, איש מדהים. כאבו הנורא בלתי נתפס.

  5. סליחה לא תספיק לאובדן, אני רואה אותו וליבי יוצא {כן, גם לאחרים שאבדו אהוב} אצלו האובדן בלתי ניתן לתפיסה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנאור גבריאל