המלאך גבריאל המקצוע: כותב
אל אלוהי הבלוגים
האם משום שאמרתי את ליבי חרום הוחרמתי?
כפי שניתחה בחוכמתה העתיקה סיגל המתוקה:
שעוד יגיבו לי פחות ופחות
שזה מובן – אינך מגיב ועוד מודה בכך בריש גלי
לא נגיב אליך
אבל עכשיו נכנסים פחות ופחות
29 כניסות לפוסט האחרון
וזה רק משום שהייתי גלוי לב?
שסיפרתי על ביישנותי?
שנתתי לעצמי להיחשף?
שנשאתי על נס את גאוות הקוראים הדוממים?
שהעזתי לומר שיש גם משהו יפה באלה
שרק קוראים ולא מגיבים
ומהי הבלוגיה אם כן?
רק שמור לי ואשמור לך?
רחוץ ידי וארחץ ידיך?
ואני כמו ישוע רוחץ את רגליכם במלוא הענווה
שיר מצחיק, הנה הגבתי לך ,בלוגר בישן ,והרי כבר נאמר לא הבישן למד אם ממסך מחשב אתה מתבייש אז מה בחיים ,אתה מסתובב עם כיסוי מגן שלא תאלץ חלילה לומר שלום?והרי להגיב זה כמו להגיד שלום , באתי נדלקתי:)
כן חנה.. אני קצת כזה… לא כיסוי ראש, אבל לא אוהב סתם להגיד שלום שלום. יש תחושה לפעמים שכאן זה מין שלום שלום. ואולי אני טועה.
אני בטוחה שאתה מגזים
חנה,
מגזים לגבי השלום שלום? או לגבי הבלוג? אני באמת לא אוהב את השלום שלום הסתמי הזה. מבין שזה קשור במוסכמות של יחסי אנוש שנקבעו אי פעם במסגרת הנימוס הבסיסי, אבל זה לא משכנע אותי רגשית, ואני נוטה לפעול על פי צו הלב הבסיסי שלי. ולפעמים ישנם שכנים שנעלבים מזה. מצד שני, אני לא מבין מדוע הם נעלבים, הרי אין ביני לביניהם דבר.
מצד שני, בבלוגיה מתחילה הכרות רגשית מסוימת בשל החשיפה של החומרים בבלוגים, ואולי כאן יש לנהוג אחרת. זה כל כך חדש, שרוב האנשים מבולבלים באיך לנהוג בבלוג. כאילו הכול מותר כאן. אבל כנראה שזה לא כך. ראי תגובתי לסיגל לגבי הנער שהתאבד בבבלוגו בשידור חי. זה נראה לא ממש אמת הבלוגים האלה, אבל מסתבר שזו אמת גדולה מאוד.
שלום נאור
אנא בדוק את מד הכניסות. קשה לי להאמין במספר הכניסות שנקבת שהרי אני נכנסתי 3 פעמים(לקרא, ולבדוק אם הגיבו). גם אתה בודאי נכנסת ועוד כמה כמוני.
הכתיבה שלך אגב, חביבה מאד.
ובקשר לתגובות: אל תתמם, הנה ציטוטים נבחרים מדבריך:
את קיומי כשאני מגיב בבלוג שלך. אני מצהיר על נוכחותי בקול רם, בצעקה, בצווחה. ובין אם אשבח, אנזוף או אבקר, עושה אני מלאכת טווסות אישית, לא יותר. כמו מצהיר עצמי אצלכם, כמו מציב עצמי בעמדת מבקר.
אני מבין גם את כל האנשים השקטים שנכנסים בשקט ויוצאים בשקט, כי לא מרגישים צורך לבשר על נוכחותם בכל מקום, בריש גלי, ברעש וצהלולים.
ואל תאמר שהוצאתי את הדברים מהקשרם.
תודה גיורא. איני מיתמם. עומד מאחורי מילותיי שביטאו את רגשותיי. ובכל זאת אומר שבלוגרים צריכים לשמוח גם בכניסות הכאילו "הריקות", של אלה שלא מגיבים. זה שלא מגיבים, לא אומר שלא קראו. ויש אנשים שמתקשים או אינם אוהבים להביע דעה. מדוע זה נתפס תמיד כאנטי סוציאלי, כמיזנטרופי חלילה?
אין לי טענות לגבי אלה שלא מגיבים ,להפך אני מברך ומודה לכל אחד ואחד מהם שטרח וקרא את מה שכתבתי.
שרק יכנסו ויקראו.
הטענה היחידה היא על הדרך הפוגעת שכתבת על אלה שכן מגיבים.
גיורא צר לי שפגעתי. מתנצל בפנייך ופני כולם.
הטריגר לרשומה בא בעקבות תביעה של כמה בלוגרים שיגיבו אליהם (מקרה נעמי לויצקי). אז זה יצא גם ממני לא נעים. לומדים להיות בלוגר, וזה לא קל כנראה.
שלום נאור
קיבלתי, גם אני לומד.
אני מסכים אתך שיש הרבה "אויר" ונימוס בחלק מהתגובות .גם בעיני הן לא נושאות חן. אני לכשעצמי אשמח אם אנשים יקראו את דברי ולא ירגישו חייבים להגיב אם אין להם משהו להגיד. אני מבטיח לא לראות בזה פגיעה אישית ,גם לא בהכרח ביקורת שלילית על מה שפרסמתי, לפעמים אין חשק או משהו מיוחד להגיד.
הדבר האחרון שארצה הוא שיראו בפוסטים שלי שיעורי בית שחייבים לעשות v עליהם.
אני מסכים אתך שהעלבונות שהטיחה נעמי לויצקי בקוראים לא היו במקום ,
אבל גם היא לומדת.
הי נאור,
תודה על תזכורת שמי בשירך, בצירוף מתוקה וחכמה נהיה לי בוקר טוב.
:0)
לעצם הנושא, אציין מתוך הבנתי בבלוגים ובגילויי לב, שבעת בואך לפתיחת בלוג חשובה מודעות עצמית למה אתה בעצם רוצה להשיג מהקטע הזה עם הבלוג.
בנוסף, חשוב לדעתי לברר לעצמך מה עלולות להיות השלכות של גילויי לב על הרצון המרכזי שלך מהבלוג ומה שהוא מהווה עבורך. הכי חשוב לדעתי זה להיות שלם עם עצמך ואם גילוי הלב לא נוצר רק בשביל ליצור טיזינג לכניסות ותגובות הרי שיכולת לחזות מראש את ההשלכות של מילותיך והפרסום שלהן היה מחוייב להיות מחוייב לעצמך ולרצונותיך.
אם מטרתך היא לכתוב ולהניח דברים שיהיו כאן, אז בעצם דרכך היא הנכונה, בעוד שאם מטרתך היא תקשורת ותגובות אז כן, יש דרכי התנהלות בבלוגיות וצריך ללמוד אותן, ואם הן זרות לך ולאישיותך הרי שאולי תשקול מחדש את כל נושא הבלוג והתאמתך לו.
אצלי למשל ברור לי שאין לי צורך בבלוג, אין לי צורך בכניסות שיקראו את מה שכותבת ואין לי צורך בתגובות, אני לא חייבת כלום לאף אחד למעט עצמי ואם אני רוצה אני מגיבה. למה שאני אומרת אין אינטרס שיגיבו לי כי אין למה להגיב ודרך תגובותיי היא: נאמנה לעצמי, מגיבה רק למה שמוצא חן בעיניי או שיש לי מה להגיד ופה ושם מכנים אותי מתוקה וזה דבר שאני מאוד אוהבת אז יודעת שתפקיד המגיבנית פשוט תפור עלי לזמן זה של חיי.
בקיצור, נפלה בידך הזדמנות לחקור את הבלוגיה ומקומך בתוכה, לדעתי זה נפלא לקפוץ על ההזדמנות וללמוד משהו חדש על עצמך.
(בלוגיה, חלום, טיול, ציור, כל אלו ועוד אם מאפשרים לך קישור חדש אל עצמך בעיניי,הלא הם נפלאים).
סיגל החכמה תמיד,
כנראה שכדברייך אצטרך לחשוב באיזו דרך אני פוסע כאן.
הי נאור.
לא ממש אתה יודע.
זה בלוג, אולי זה מספיק להגיד את זה ש-ז-ה ב-ל-ו-ג בשביל הפרופורציות ובשביל שלא יעסיק אותך ברמה שצריך ממש להשקיע בזה מחשבה.
:0)
סיגל,
כן ולא. אבל גיורא למשל נעלב. זאת אומרת שזה לא סתם "בלוג". יש אנשים מאחורי הבלוגים, מאחורי המגיבים. אתמול ראו בחדשות בחור באמריקה שהתאבד בשידור חי בבלוגו ואיש לא פנה למשטרה. ואמר אב ישראלי שזה קרה לבנו לפני 11 שנה, שאנשים שוכחים שיש אנשים מאחורי הבלוג. לפעמיפ זה דיני נפשות. לא הייתי רוצה להעליב אנשים ככה סתם, במחי קולמוס.
הי נאור, ברור, ברור, ברור, ממש לא התכוונתי לנושא ההעלבה. חשוב מאוד לדעתי לפני כל מילה בחיים או בוירטואליה לבחון אם חיים או מוות בידיה, אך לא לכך התכוונתי אלא לעניין הכן מגיבים לא מגיבים, כתבת שתשקיע בכל מחשבה, וחשבתי שבפרופורציות זה לא יהיה כל כך מטריד, כי מי שרוצה תגובה יכול פשוט לצאת החוצה לעולם ולחייך, לפגוש עיניים מחייכות עוברות מולו ולהתמלא בשמחה.
והבלוג? מקווה שאנשים עדיין לא הגיעו לשלב התאבדותי בגלל שהגיבו או לא הגיבו להם ומקווה שגם לא יגיעו לכך.
מה אכפת לך, אתה חמוד, תביא תמונה.
🙂
🙂
אני כו נכנסת אליך , גם לי זה קרה , ומסיבות סטיגמטיות לחלוטין.
אני חשה חיבה אליך ואל כתיבתך, אנשים כאן לא באמת מכירים, זה מסך
וההכרות מוגבלת.
מה שכתבת קצת הרגיז, כי אני משקיעה בלהגיב לאנשים, אפילו כאלה שלא תמיד חביבים כלפי , אני מפרידה וזה מאמץ וחשבתי שגם אתה יכול להתאמץ.
אבל אני לא במקומך ודנה אותך לכף זכות.
יש הרבה יופי וגילוי לב בכתיבתך.
המשך!
תודה אביטל.
גם אני קורא אותך וישנם דברים שאוהב. אני אחשוב על דברייך. השאלה אם באמת מדובר אצל הלא מגיבים בחוסר רצון להתאמץ, או שוב, שישנם אנשים לא הכי דעתניים שלא אוהבים לחרוץ דעה, וסתם לסמן כניסה ב"יופי", אהבתי, מקסים וכו", זה הרי סתמי ורדוד ולא בא להם לעשות את זה. זו הייתה הסוגיה שניסיתי להעלות.
הבנתי.
גם אני נכנסתי
🙂 תודה חני.