לרגל יציאתי למסע חלום אני לוקח איתי תרמיל ובו קדרת זהב, פרח חד שנתי שגבעוליו אוויריים, מטה מסוקס ומעיל מהוה שהיה שייך לאבי. אני לובש בגדים חמים, כי במסעות חלום לא ידוע מה יהיה מזג האוויר, אולי ישתבש בבואי, ומה שהיה חמים ולח כנערה מתבגרת יהפוך לסופת שלגים המחרידה איילים ממרבצם הרגוע.     לרגליי אני נועל את מגפי הגומי ...

  (לפרויקט הזיקנה של יעל ישראל)   הזקן למטה ישב ומחה את פניו מהזיעה הלבנטינית. ראיתי את הקרחת שלו מהמרפסת. נוצצת, בוהקת, אגס בשל עם כתמי זוקן, מאלה המתוקים והעסיסיים מאוד. וכמו החמה במילואה בשעת ליקוי, פתאום הוסתרה פדחתנו בכף ידה של אשתו, שהתגנבה לתוך התמונה וליטפה חרישית את מעט השערות שנותרו על הפדחת, זיקים קטנים של צעירות שעוד נשארו ...

      איש אחד זקן שאני מכיר יושב בפתח חנותו. אני רואה אותו כל יום כשאני עובר ליד החנות בדרך לביתי.   ביתי נמצא בעורק תנועה ראשי.   ליבו נמצא בעורק חיים אחר, נסתר.   כך הוא אמר לי פעם, והתחיל לספר.   על הלב שנגזל. על החיים שנמצצו. על הדבק שחיבר בינו לבין אשתו, שנותק בצווחת כאב ביום ...

      בעוד שעה תבואי אלי. זה שאת צריכה לבוא אלי, כבר מרגש אותי. מרגש אותי שרגלייך ידרכו על המרצפות, ששערך יגלוש על גב הספה, ששפתייך ישקו לכוסות, שידך תיגע בנייר הטואלט ותקרע פיסות קטנות ותקרב אותן לתחת, ותנגב שם ביסודיות, ואחר כך אותה יד ענוגה תיגע בברז, תפתח אותו, תסתבן, תיגע במים הקרים ותקבל צמרמורת נעימה.   מרגש ...

  בפיצוציה (או, מראות מעירנו)   בפיצוציה אני לוקח שני דיאט קולה, כעך עם שומשום, מאה גרם בוטנים, חפיסת מסטיק טיק טק. ניגשת אלי גברת עם סלים, שואלת: יש לך חמישה שקלים? היא אומרת חמש שקלים, זה אני שמתקן כאן למען ציבור המלומדים.   טוב, אז היא עומדת לידי, גברת מבוגרת עם סלים, אני נותן לה חמישה שקלים. למה, בעצם ...

    אספר לכם את הסיטואציה בקצרה. לא הייתה זו פגישה רגילה. לא פגשתי אותה בקפה, במסיבה, בעבודה, גם לא על הדשא באוניברסיטה. לא פגשתי אותה בארוחת ערב. לא בבליינד דייט שמארגן לך החבר הכי טוב, שרוצה להיפטר ממך כדי שלא תתקשר אליו ותזמין אותו לצפות יחד במשחק של האנ.בי.איי, בזמן שהוא עם החברה החדשה שלו. גם לא בשידוך שאירגנה ...

  לא יודע איך ולמה, אבל הוזמנתי לאמא של ג"ק ניקולסון. הסתבר שהיא גרה בארץ, לא רחוק מאיפה שהיה פעם קולנוע צפון. באתי לביתה לצורך איזו מסיבה. היו שם הרבה אנשים. כולם צעירים ונאים. והבית של אמא של ג"ק ניקולסון נאה אף יותר. טוב, יש לה כסף, בטח הבן שלה נותן לה.   הסלון היה רחב ידיים, מעוצב מדהים ממש, ...

  ראשית אפתח בכך שעוגת הפרג שאפית והבאת לי בשבוע שעבר חוסלה עד תומה. החברים אכלו וליקקו את הידיים. אני מקווה שתשמחי.   שנית, זכרי להביא לי בפעם הבאה גופיות מכובסות. אני אוהב את מרכך הכביסה שאת משתמשת בו.   אגב, אמא, את זוכרת את החמור האפור הזקן שלי? את זוכרת אם נתת אותו למישהו, או שהוא עדיין קיים בסביבה? ...

    אני מעלה אדומים על הדף. האדומים יפים, גם הצהובים והירוקים והוורודים. אבל אני מחליט על האדומים, כי הם כנים יותר, חזקים יותר, תוקפניים יהיה מי שיגיד. אני מביע את דעתי באדום בוהק, כמו גדולי הצנזורים. אני מחליט על אדום כי הוא בולע את כל מה שמסביב לו. הוא האות הגדולה והמובלטת בכותרות העמוד הראשי של העיתון. הוא השוד ...

    יש לי דיבור עם האיש מהחנות למטה. הוא מוכר לינולאומים, בדים לריפוד, מפות שולחן, מפיות. אני שואל מה טוב בחנות כמו שלו בשכונה כמו שלנו, שכל האוכלוסייה שלה מגובבת ממיני עדות המזרח וכמה עובדים זרים. מי יקנה את מפיות הקרושה שלו מי?   המוכר אומר שאין לו ברוך השם בעיה של פרנסה, אלוהים נותן לפי עין, מחלק לברואיו ...