בפיצוציה

בפיצוציה (או, מראות מעירנו)

בפיצוציה אני לוקח שני דיאט קולה, כעך עם שומשום, מאה גרם בוטנים, חפיסת מסטיק טיק טק. ניגשת אלי גברת עם סלים, שואלת: יש לך חמישה שקלים? היא אומרת חמש שקלים, זה אני שמתקן כאן למען ציבור המלומדים.

טוב, אז היא עומדת לידי, גברת מבוגרת עם סלים, אני נותן לה חמישה שקלים. למה, בעצם מעלה לעשרה, שיהיה לה גם לאוטובוס. אני לא קמצן. אחר כך אני הולך לתחנת האוטובוס הנוסע רמת השרונה, לפקוד את חברי שרון.

בדרך אני מחסל את הכעך, שותה קולה אחת, מנשנש קצת בוטנים. ניגש אלי זקן עם סלים, פושט יד, אני נותן לו את מה שנשאר מהבוטנים ובקבוק קולה שלם. את הטיק טק אני משאיר לעצמי. אוהב טיק טק, מה לעשות. מכור.

ובינתיים, מגיעים.

חברי שרון גר ברמת השרון. הוא בחור יפה, מעודן, שפתו גבוהה גבוהה. הוא לומד פילוסופיה לתואר שני. לוקח גם מדעי היהדות, וגם ארכיאולוגיה.

למה לך כל כך הרבה חוגים, אני שואל. והוא אומר שזה כמו עם המסטיק ושני הקולות שלקחתי בפיצוציה. יש שפע, אז לוקחים.

ומי שאין לו? אני שואל. האם לוקח פחות? לוקח, נניח, קולה אחת וחצי מסטיק טיק טיק? או במקביל, לוקח רק חצי חוג פילוסופיה? ושרון היפה, המדבר גבוהה גבוהה, אומר: מה קשור?

וככה אנחנו מדברים גבוהה גבוהה על מושגים בכלכלה. תיקח יותר, יהיה יותר. ואם תיתן יותר לגברת הזקנה והענייה עם הסלים, יהיה לה יותר?

לא, אומר שרון בהיגיון טיפוסי של בחורים יפים ומלומדים, כי היא לא משקיעה את זה בצורה נבונה. ישר הולכת שורפת על מנה שווארמה.

אבל זקנות לא אוכלות שווארמה, אני מציע, זה הורס להן את רמת הכולסטרול.

פחחח, אומר שרון, הן לא הולכות לקופ"ח, כי אין להן כסף, הן מוציאות אותו על בקבוק ערק. אז אחר כך לא יודעות כן כולסטרול, לא כולסטרול, ומכאן קצרה הדרך לקטסטרופה כלכלית.

ואם תשקיע הזקנה את העשרה שקלים שנתתי לה בבורסה, זה יעזור לה במשהו? אני מיתמם.

ושרון, שאחרי שיגמור את התואר בפילוסופיה, ארכיאולוגיה ומדעי היהדות ילמד תואר שני בכלכלה, אומר שאין בכלל תיאום בין השכבה החלשה ומדד הנסדק. או יותר נכון, כשזה עולה, אלה צונחים. וכזה מתרסק, אלה בכלל משולים למתים.

בדרך חזרה, אני רואה כמה משולים למתים כאלה שכובים על ספסלים ליד כיכר העירייה.