המלאך גבריאל המקצוע: כותב
פעמים רבות נמאס לי
נמאס לי מהחיים
נמאס לי מאנשים
נמאס לי מעצמי
נמאס לי מלהרגיש את זה
מלהגיד את זה
אבל אז אני נזכר בלילה ההוא בסנטה קטרינה. היינו שם ארבעה שעדיין לא למדו ללכת. אני הבטתי כדי לראות מה הם יעשו, כדי לעשות כמוהם. כמו בראי עשיתי את מה שהם עשו: ניקו אצבעות, צלו נקניקיות, שפשפו חוטמים, ליקקו שפתיים, חיממו ידיים באש. ואני עשיתי הכול כמוהם. אחד לאחד בניתי את עצמי מתנועות חפוזות של אחרים. לו עבר שם בדואי על גמל היה רואה חזיון של איש אחד מחולק לארבע: ארבעה חוטמים זהים, ארבעה אפודי מגן זהים, ארבע מימיות זהות.
לאור היום זה נראה אחרת.
אני חזרתי למאוס בחיי.
מיוחד.
מאד הזדהיתי.
מאד מעיין וייחודי.
אז אין תיקוה?
אוהבת סוף טוב לסיפור.
אך זה כתוב, כמו ספרות.
להתראות טובה
תודה תודה לכן, חיה, עדנה וטובה!!!
ו….?