אתמול ביקרה אותי חברתי לשעבר. שימו לב שאני לא מכנה אותה האקסית. היא כרעה מעל גיגית הגרביים המסריחה לה בשקט בתוך האמבטיה, ושאלה איך אני מתכוון למצוא חברה חדשה עם ספסימנט כזה, המצמח אמבות מתחת לטוש שלי. העדפתי להבליג על העקיצה והצעתי תה צמחים.

 

"יש לי אזובית הירקנים," הצעתי-שאלתי, "רוצה?"

 

"מה זה אזובית היקרנים," תהתה.

 

"תה חדש, רוצה או לא?"

 

היא הסכימה בלית ברירה, למרות שמשנתיים של חיים במחיצתי ידעה שכל מה שתקבל יהיה תה חום עבש ומגעיל של ויסוצקי.

 

היא בחשה את הסוכר בתה שלה, והתעניינה האם סיימתי את התיזה שעלי להגיש בעוד כחודשיים. אמרתי שלא. היא התעניינה אם יש לי כבר חברה חדשה. אמרתי שלא.

 

"לפחות אתה יוצא עם מישהי? סטוץ? משהו?"

 

השבתי בשלילה.

 

"את רוצה לצפות ב"מלחמת הכוכבים"?" חקרתי, ואצתי למטבח להביא קערת פופקורן שנשארה מאתמול בערב.

 

"לא, אני צריכה ללכת", ענתה עמומות.

 

"לאן את ממהרת?" שאלתי.

 

"לכירופרקט," ענתה.

 

"מה יש לך?" שאלתי.

 

"כאבי גב," ענתה.

 

"וחבר?"

 

"כן, חבר כבר יש לי."

 

"בשביל זה באת עד הנה, להגיד לי את זה?" שאלתי.

 

מדוע היא חושבת שצריך להודיע לחבר לשעבר את עובדת קיומו של החבר החדש, ועוד בלוויית סיפור מצוץ מהאצבע על כאבי גב? מה היא רוצה: רחמים? סימפטיה? תה ואמפטיה? אזובית היקרנים? לבקנית הריחניים? אזובית המומרים, זה מה שהיא תקבל ממני!

 

"א…ני בכל זאת מחבבת אותך," ענתה, "חשבתי שכדאי שתדע. שלא תגלה לבד… אם במקרה עדיין לא התגברת עלי."

 

פששששש… איזו חוצפה. לא התגברתי עליה! ראו לכם, גברת לתפארת. באה עד הנה להגיד לי שלא התגברתי עליה.

 

"מה את מציעה?" אמרתי לה.

 

"… לגבי מה?" שאלה, תמיהה בעיניה.

 

"איך את מציעה לי להתגבר על כאבי הלב שלי לגבייך? חוסר התגברותי עלייך? מיימת האשכים שקיבלתי כתוצאה מזה שעזבת וזהו? השלבקת החוגרת שכיסתה את ישבני? תה אזובית הריחיים שאני נאלץ לקנות כדי להירגע ממך, במקום הוולריאן שנותנת לי אמא שלי? הכיצד תפצי אותי?….."

 

"… רוצה לשכב?"

 

"למה, את מציעה את עצמך? סתם ככה? משכירה את הכוס שלך לגברים זרים חוץ מאשר לחבר החדש החוקי?… אגב, הוא יודע מזה?"

 

"אני לא אומרת לו," ענתה גבהתנית.

 

"לא אומרת לא…. ככה… אהה!"

 

"אז אתה רוצה או לא?"

 

"מי אמר שרוצה?"

 

"אז אתה לא רוצה?"

 

"לא אמרתי."

 

"אז מה אתה רוצה?"

 

לא עניתי.

 

"אז שאלך להתקלח?" הציעה בתקווה.

 

"תלכי," פלטתי.

 

"אבל מסריח שם… אתה מתכוון לכבס את הגרביים או לא?" אמרה.

 

טוב שאמרה. באה עד הנה להגיד לי שאני עדיין שבור עליה, וגם בשביל לדווח שאני מסריח.