במשולש הריק שנוצר בין המרצפות
בשידה הגרמנית הגדולה ירושת אימי
באגודל יד שמאל (יש לי שלוש בליטות מרוב כתיבה)
באדנית הפילודנדרון הנרקב מעודף השקיה
בארגז החול של החתולה (בואי הנה יפה שמנה שלי)
בקילוחי המים הזורמים מהדוש הישן בדירה השכורה
בפערים המזדקרים בין הלב שלי ללב שלך
באדמה
ניראה שאחרי השיר שכתבת אתה יודע פחות או יותר איפה אתה נימצא… הסוף מבליט שאיפה? נישאר פתוח
אבל הסוף של כולנו – באדמה.
יש הומור…
שיר מגרה ללא ספק.