המלאך גבריאל המקצוע: כותב
הוא האמין כי אם יידע מה עומד מאחור תשוקתו המינית יוטבו חייו. קיומו הרופף ישתבח או שלפחות יוכרע. בזמנים קדומים היה בחור כמוהו רובץ לפתחי זונות ומבזבז את ההון הקלוש ששלח לו אביו מן הפרובינציה לעיר הגדולה, סנט פטרסבורג או פריז, כדי שיסיים את האוניברסיטה באחד התחומים המעורפלים של מדעי התבונה. כיום, לא נדרש צעיר עירוני כמוהו למלגות קטנות מההורים. הוא פשוט שוחר כיסאות בר גבוהים בדרום העיר, סוקר בחורות שיושבות רגל על רגל מנוילנת ושותות מרגריטה קפואה בכוס גבוהה.
"מה שמך?" הוא שואל.
"מרגריטה," היא עונה בחינניות, או שכך נדמה לו. כל הנשים עונות בחינניות כשהן יושבות על הבר רגל על רגל מנוילנת, מוצצות את המשקה שלהן ברעש, שנשמע לגברים המביטים בהן כמלא חן. כל הברמנים מביטים על המובטות וסבורים שהעולם נברא למען אותן מובטות. על המביטים בהן בעין אומדת, הברמנים מביטים בזלזול: לא ישיגו זיון הלילה, על בטוח.
"רוצה עוד מרגריטה?" הוא שואל את זו העונה לשם מרגריטה.
"עוד מה?" היא שואלת.
"מרגריטה."
"אה… חשבתי שאתה," צחקוק קטן, "מציע לי משהו. יו נו, מרגריטה? השם שלי? הרבה אומרים לי את זה."
"אומרים לך מה?"
"שהשם שלי והמשקה כאילו?"
"אה", אמר, למרות שלא הבין מה היא ממלמלת שם לעצמה.
"יש לך רגע בשבילי?"
על פי רוב היה למובטות רגע בשבילו. הוא נחשב לנאה מעל לממוצע, על פי כל קריקטריון שוק-בשרי. העיתונים הראו לו שהוא מעל לממוצע: ריבועים ושיער חזה מרוט, נקי למשעי, גובה מספק, ה-1.80 מטר ארוזים בתבונה.
"רגע למה?" תהתה, מתעמקת במרגריטה שלה אבל מפזילה לעברו, אומדת את שוויו.
"רציתי לשאול שאלה עקרונית."
"נו, תשאל כבר," ענתה בקוצר רוח, ואולי בכאילו קוצר רוח. בכזאת קלות היא מתמסרת? אפשר לחשוב שבכל יום היא מתבקשת להשתתף בסקר על מנהגי ההזדווגות האנושיים.
"היית שוקלת לשכב איתי?"
"למה את שואל?" חקרה, כבר יותר חשדנית.
"שאלה היפותטית אם תרצי. אני עורך מחקר."
"מטעם מי?"
"הפקולטה שלי."
"מי המתרגל שלך?"
יופי יופי, פתאום היא מבינה ברזי האקדמיה. לא פרחולה קטנה לפניו. המרגריטה היא בוגרת הפקולטה למדעי ההתנהגות בכבודה ובעצמה. לא יוכל עוד לקנות אותה בכסף קטן.
"פַרחי, מכירה אותו?"
"הקירח או זה עם הזקן?"
"יש שניים? לא מכיר. מכיר רק את פרחי הקירח. קנה לאחרונה פיאה לא מוצלחת. יצא לך לראות את הגינה הקטנה והגזומה היטב שצמחה על פדחתו?"
"לא פגשתי אותו שנתיים."
"מכירה אותו טוב?"
"אינטימי."
"וואלה?"
"כמו שאתה שומע."
"שכבת איתו?"
"זה קשור למחקר שלך?"
"לא, סתם שאלה. אה… אולי תוכלי לתת לי טיפים עליו. איך לשמן אותו וכאלה."
"תסכים לשכב איתו?"
"זה לא אמרתי."
"אז מה אתה מבלבל?"
בשלב זה השתיקה אותו המרגריטה. בא להיות נציגו של השטן, ויצא מבויש. אחד אפס לטובתה. בא לזיין, ויצא מאותגר מינית. הנה, היא כבר שולחת אותו להזדיין עם המרצה, כמו שנאלצה לעשות בעצמה לפני שנתיים, כי חשקה בציון מעולה ולא הסתפקה ב-7 הסתמי.
אחרי שתיקה הדדית צורמת אזר עוז ופנה אליה שוב: "מה בדבר שאלתי המקורית… אה.. למחקר זאת אומרת?"
"אם הייתי שוכבת איתך?"
"כן."
"אז לא."
"ולמה זה?"
"כי אין לך שום דבר להציע לי, ולי אין שום דבר להציע לך."
"ולפרחי היה?"
"אתה חצוף… בחיי, מה באת לי פתאום? לך, לך תפוס כיסא אחר."
"האם את טוענת שכל קשר מתחיל ומסתיים במכירת טובין? זה מה שאת רומזת?"
"לא רומזת, אומרת. תראה", התחילה נאום, "מין מוכר, נכון? באת לכאן במטרה לקבל טובת הנאה ממני. לא היססת גם להציג זאת בצורה ישרה ובוטה, אפילו בלי להציע לי סרט או הצגה או ארוחת גורמה לפני שתגרור אתי למאורתך ותשכיב אותי, ועוד בלי אמצעי מניעה. אה כן, הצעת לי מרגריטה בתמורה. חה! אפילו פרחי הציע לי יותר: נתן לי ציון טוב מאוד, וגם המליץ למרצה שותף להעביר אותי את הקורס בציון נאה… וגם אתה תשכיר את איברך למרבה במחיר. כבר הוכחת זאת כשדרשת ממני פרטים שיקרבו אותך לליבו ולחלציו של הנוכל."
"אז מה השורה התחתונה שלך?"
"שמין מוכר. אין לי עצה אחרת בשבילך."
הוא חזר הביתה עוד יותר מבולבל. תאוותו תוארה בפניו כסחר-מכר מכוער. תובנותיו על עצמו והמין השני רק בולבלו יותר. לא רק זאת, גם תובנותיו על עצמו והמין שלו. הנערים ההם מסנט פטרסבורג לפחות ידעו מה מקומם בסחר-מכר. הוא ישוב אל ספריו מבלי להבין דבר.
הכתיבה שלך מרתקת וקולחת.
סיפור מוזר.
דווקא אני אהבתי.