הודו 14
היום יום עמוס במפגשים ודיבורים. אני מתענג כפלים על שעות השקט של הבוקר, משקיף מהמרפסת על העצים, וכותב.
באחת עשרה מגיע פרופסור צ'נדהאר לקחת אותי לקולג' הצוות של האוניברסיטה, שם אני מרצה לפני מורים בהשתלמות על אמנות כדיאלוג, על 'תפקיד' המשורר בעידן המודרני ובכלל, פוסט מודרניזם, חופש פואטי, מעורבות ואי מעורבות. לפני ההרצאה נושאים נאומי ברכה לכבוד 'פרופסור אור', מחלקים פרחים ומכבדים אותי בהדלקת מנורת השמן הטקסית לפתיחת הקורס. יש פה מורים לאנגלית, לפיזיקה, להיסטוריה ועוד, אבל קשה להבדיל. כולם ערים, מעוניינים עד קצה גבול היכולת, וכולם חושבים איתך, חוקרים איתך. שעה ורבע חולפות ואני מוצף בשאלות – איך לחבב את השירה על הצעירים, פרופסור אור? מה אתה חושב על הפונדמנטליזם האסלאמי? האם השירה הישראלית עוסקת בעיקר בשואה, סר? האם המשורר צריך להיות מעורב בחברה? בפוליטיקה?
אני מתעכב יותר על השאלה האחרונה שמעוררת בי מחשבות חדשות. המסכת ההודית מהמאה ה-9 'קאוויה מיממסה' מאת ראג'אשֶקארה ממליצה על התמסרות לכתיבה בתוך אורח חיים של שקט, עם זמנים קבועים לפעילויות שונות, וריחוק ממאבקי ההישרדות של החיים. ובאמת, האם כדי להיות מעורב צריך ממש להתנסות בכל דבר? האם המשורר לא יכול לעשות זאת ברוחו בלבד?
"גוף בריא, השראה, אימון, דבקות, שיח יודעי שירה, רוחב השכלה, זיכרון יציב והערכה לדברים: אלה הן שמונת אבות מקצוע המשורר.
נוסף על כך, על המשורר להיות טהור תמיד. שלושה סוגי טהרה הם: טהרת הדיבור, טהרת המחשבה, וטהרת הגוף.היצירה השירית קשורה בדרך חייו של המשורר: "כצייר כן ציורו", כפי שאומרים.
המשורר, צריך שיאמר את דבריו בחיוך, ברוב מבע; עליו לבקש בכול את הטמיר, להימנע מלבקר את שירי זולתו מבלי שהתבקש לכך, וכשהתבקש לכך – לומר את האמת. ביתו, צריך שיהיה נקי, שיהיו בו חדרים שונים, המתאימים לשש העונות; גן נטוע, שמתחת כל עץ בו מקום מנוח, גבעת משחקים, בריכת לוטוס, נחלים הפונים אל הים שתעלות השקיה יוצאות מהם, טווסים, יונים, אנפות, ברווזים ואווזים, חרטומנים, בזים, תוכיים ושחרורים. הבית, צריך שיוכל להפיג את העייפות; מספר קומות יהיו בו, חדרי אמבט, מזרקות, מיטות ונדנדות נצרים. בשעה שתיעף רוחו של המשורר מלעסוק בשירה, ועל מנת להפיג את הדכדוך שבכך, דרושים לו משרתים הממלאים בדממה את פקודותיו, או בדידות גמורה".
אחר הצהרים באים מהטלוויזיה הממשלתית לצלם אותי קורא וכותב שירה בשפתי המוזרה. זה ישודר הם אומרים לי, בתכנית DoorDarshan מתישהו באמצע החודש, ותודה רבה לך, סר. מכאן בערב אני ממשיך לקריאה במרכז התרבות 'דוואניה-לוקה' שפירושו 'המובן הפנימי'. כשמו, זהו מקום של רוגע ויופי שמזמין אותך פנימה, ויש בו אודיטוריום, תיאטרון, וחדרי עבודה. מגישים ביסקוויטים וצ'אי – הגרסה ההודית לתה אנגלי, שהיא תה שמבושל עם חלב ותבלינים. פרופסור שרינאת', שאביו ייסד את אשראם התרבות הזה, פותח, ואני קורא שם בין העצים למעגל המוזמנים – אמנים, משוררים וחוקרי ספרות. הם שואלים אותי אם בשירי "השפה אומרת" הושפעתי מכתבי הקודש, עד כמה חשובה הדיאלוגיות של האמנות, ומה מקומם של השירה והמשורר בעולמנו הצרכני-קפיטליסטי. בסוף היום אני מרגיש קצת כמו קרקס נודד.
"פעולות שמועדן אינו קבוע מביאות לידי בלבול", אומרת הקוויאמימאמסה. "לפיכך יש לחלק את היום והלילה לארבעה חלקים, על פי פרקי הערות. יש לקום השכם, לערוך את הפולחן לשחר ולסגוד לאלים ולסראסוואטי; אחר כך, ביושבו בנחת בחדר עבודתו, יעסוק המשורר בתורות מבוא ובתורות עזר, המכינות לשירה, עד תום החלק הראשון. אין מקור השראה שישווה להכנה זו תחילה.
בחלקו השני של היום יעסוק במלאכת היצירה השירית. בבוא הצהריים ירחץ ויאכל בלא הפרעה. בתום הסעודה ייוועד לכינוס של שירה. לעתים גם יתדיין בשאלות ותשובות. הוא ישלים שיר שעניינו במה שנאמר ובמה שלא נאמר; הוא יעסוק בשינון שבעל פה ובשאר עיסוקים עד תום החלק השלישי. בחלקו הרביעי של היום, לבדו או בחבורה קטנה, יבחן את השירה שנכתבה בבוקר. בשעה שמחברים שירה, נשלטים בידי הרגש, והעין אינה בוחנת אותה היטב; לפיכך יש לשוב ולבחון אותה. להשמיט את המיותר, להשלים את החסר, לשנות ממקומו את שאינו במקומו, להוסיף מה שנשכח: כך הוא מילויו של החלק הרביעי.
בערב, יש לערוך את הפולחן לשקיעה ולסאראסוואטי. לבסוף, מה שנוצר ונבחן באותו היום, ייערך עד תחילת הלילה. אז ישכב המשורר עם אישה כפי צורכו. בחלקים השני והשלישי של הלילה יישן כראוי: שינה עמוקה היא הטוב שבאמצעים למניעת מחלת הגוף. בחלקו הרביעי של הלילה יתעורר מלא חיות".
מההתחלה: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22620&blogID=182
המשך: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22779&blogID=182
שלום למשורר המתייר ומספר
שוב תודה
אתה מביא לי הרבה ידע שאני לא מכיר וזה מאד מסקרן
נראה גם שאנו זוכים לייצוג מאד מכובד של ארצינו
לעניין חוק במשוררים יש הזדמנות לבקש השוואת תנאים
ת. ביתו, צריך שיהיה נקי, שיהיו בו חדרים שונים, המתאימים לשש העונות; גן נטוע, שמתחת כל עץ בו מקום מנוח, גבעת משחקים, בריכת לוטוס, נחלים הפונים אל הים שתעלות השקיה יוצאות מהם, טווסים, יונים, אנפות, ברווזים ואווזים, חרטומנים, בזים, תוכיים ושחרורים
האמת שלפחות חלק מהדברים יש לי במושב
אבל רק חלק
מאד מעניין שגם הם מדברים על החדרת השירה לגיל הצעיר
ועל זאת אספר
הסעתי יחד עם עופר לוט המעבד המוסיקלי של שיריי את ביתו שקד לאחר צהריים של קריאה אצל אחת האמאות באבן יהודה
היא מארגנת בביתה וזה מצא חן בעיניי
הצעתי לילדה בת העשר לתת את ספר השירה שלי מתנה לאמא
למחרת מספר לי עופר שהילדה לקחה את הספר לעצמה קראה בו ולאחר מכן העתיקה בכתב ידה שני שירים אחד לאביה ואחד לאמא שמה במעטפה
ונתנה להוריה
כל שיר היה מתאים למי שנתנה
הסיפור מאד ריגש אותי אז למחרת כתבתי לילדה שקד הקדשה
תודה על הסיפורים היפים וטיסה נעימה חזרה
דוד, יפה מה שאתה מספר על שקד, ואני מאחל לך הרבה טווסים, שחרורים ושירים 🙂