אמיר אור משורר, מתרגם, חוקר ועורך

    על הדרך   הדרך אל פנימיותה של השירה היא מן העולם אל ההכרה, אבל זוהי דרך שאינה מסתיימת בסופה אלא באמצעה: דרך השירה אינה ממוססת את העולם ואינה מסתירה את ההכרה.  בשירה ההכרה מדברת את העולם.   לבנו גס בבריאות הקטנות של מלותינו, שמובעות כלאחר יד ונשכחות מיד. אבל מלים אינן נעלמות באמת. עולמות של צליל ואור נבראים ...

  הוּא בָּא   [12] הַאִם תָּבוֹא? הַאִם אֶשְׂמַח לִפְגֹּש אוֹתְךָ? הַאִם הַדֶּלֶת תִּהְיֶה הַשַּׁעַר? הַאִם שָׁלֹש אִשִּׁים עֲדַיִן יְקַדְּמוּ פָּנֶיךָ    וַעֲדַיִן שְׁמוֹתֵיהֶן יִהְיוּ מְפֹרָשִׁים? אֵש לֵב, אֵשׁ רֹאשׁ, אֵשׁ בֵּין-הָרַגְלַיִם? הַאִם פָּנֶיךָ הֵם   עֲצֵי בָּעֵר לְשַׁלְהַבְתָּן עַכְשָׁו, הַאִם פָּנֶיךָ נִצְחִיִּים כְּמוֹהֶן? הַאִם אִשֵּׁי תָּמִיד יַתְמִידוּ?   הֲלֹא כָּלוּ הַפַּרְפָּרִים? הַאִם הֵן בּוֹעֲרוֹת כָּךְ, כְּמוֹ נְשִׁימָה, כְּמוֹ אֵש ...

  מגוון הפרשנויות הפורה שלכם לשלושת השירים הראשונים מן המחזור שהעליתי כאן "אחת (1)" , הפתיע אותי, אבל גם הדגים עבורי עד כמה "הקורא עונה ליצירה" מתוך עולמו וחוויותיו שלו. התברר לי בדיעבד שחלוקתו של המחזור לשניים לא הייתה רק כמותית. היא הסתירה מדי את המפתח הרגשי לשירים, ושלחה את הקורא לחפש את המפתח הזה בתוך עצמו. ההתבוננות בשלושת השירים הראשונים ...

     אַחַת    (6-4)     4   הַכִּיּוֹר יָנַק אֶת הַמַּיִם בָּהֶם שָׁטַפְתְּ אֶת מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר לִשְׁטֹף: מַרְאֶה שֶׁאֵין בּוֹ דְּמוּת אֶלָּא מַבָּט בִּלְבַד. 5   מִי הָיִית לִפְנֵי שֶׁאֶת הַגּוּף הַזֶּה לָבַשְׁתְּ? אֲפִלּוּ לְטַבּוּר דָּאַגְתְּ: בְּדִיּוּק בָּאֶמְצַע.                         6   לֹא אֶקְרָא לָךְ. פִּרְחֵי הַשָּׁזִיף, פִּרְחֵי הַסּוֹיָה, פִּרְחֵי הַדֻּבְדְּבָן מֵתִים כְּשֶׁקּוֹרְאִים לָהֶם בְּשֵׁם.          מֵת הַשִּׁיר ...