זֶרַע שֶׁנִּזְרַע בְּחוֹל מְחַכֶּה שָׁנִים לְגֶשֶׁם  [1]   הַשִּׁיר הַזֶּה יִהְיֶה שִׁירָהּ שֶׁל מֵאָה אַחֶרֶת, לֹא שׁוֹנָה מִזּוֹ. הַשִּׁיר הַזֶּה יֻצְפַּן לָבֶטַח מִתַּחַת לְעִיֵּי מִלִּים, עַד שֶׁ   בֵּין גַּרְגְּרֵי הַחוֹל הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל שְׁעוֹן הַזְּמַן כְּמוֹ אֳנִיָּה בְּתוֹךְ בַּקְבּוּק, הוּא יֵרָאֶה, הַשִּׁיר הַזֶּה,   הַשִּׁיר שֶׁיְּדַבֵּר עַל תֹּם. וּסְתָם בְּרִיּוֹת שֶׁכִּבְיָכוֹל הַזְּמַן גְּרָמָן, כְּמוֹ אֵלִים מְבוֹשְׁשִׁים   יַקְשִׁיבוּ לוֹ ...

  גֶּשֶׁם. הוּא נִקְרָע מֵעַצְמוֹ הַחוּצָה   אַתָּה נוֹגֵס, בּוֹלֵעַ, בְּעֶצֶם מְפַצֵּחַ, שׁוּרָה שׁוּרָה מוּל הַמָּסָךְ הַזֶּה, יוֹרֵק אֶת הָרְוָחִים כְּאִלּוּ הֵם   פַּסְקוֹל בְּהוּנְגָרִית. וְזֶה בְּסֵדֶר מִצִּדִּי, כִּי זֶה בְּסֵדֶר מִצִּדְּךָ: לָגוּר בֵּין הַקִּירוֹת, לְהִתְכַּסּוֹת בָּהֶם וְלַעֲבֹר   לְקֶצֶב עֻבָּרִי: אֱכֹל וּשְׁתֵה, מַלֵּא מְכָל שֶׁל דֶּלֶק, הַזְמֵן מְכָל שֶׁל גַּז, קְרָא שִׁירִים, יְשַׁן. יוֹתֵר מַהֵר:   סִיסְמַת פִּרְסֹמֶת אוֹדְיוֹ-וִיזוּאָלִית, וִידֵיאוֹ ...

  שִׁיר שֵׁרוּת   “Oh sancta simplicitas!" Jan Hus       שֵׁרוּתִים חֲשָׁאִיִּים שֶׁהֶעֱנַקְנוּ זֶה לָזֶה בְּגָלוּי, צִטּוּטֵי צִתּוּתִים, קוֹצוֹ שֶׁל יוּד חָשׁוּד, עָמְדוּ לְמִבְחָן מוּל בּוֹחֲנִים שֶׁנֶּעֶלְמוּ אַף מֵעַצְמָם. אֲפִלוּ הַסּוֹדִיּוּת הָיְתָה כָּל כָּךְ סוֹדִית, שֶׁהִשְׁתַּעְשַׁעְנוּ בְּלִי מֵשִׂים בְּגִלּוּיֵי לְבָבוֹת. 'הוֹ, תְּמִימוּת קְדוֹשָׁה', אָמַרְנוּ, מוֹסִיפִים עוֹד קֵיסָם לַמּוֹקֵד.   אֲנִי, סוֹכֵן כָּפוּל בִּשְׁלִיחוּת לֹא חֲשָׁאִית (שֶׁמַּטְּרָתָהּ, לַמְרוֹת הַכֹּל ...

    KIRIN SAGA   הַמַּסָּע אֶל הָעוֹלָם   הֵם רָכְבוּ עַל עַרְבוֹת הַחוֹל הָאָפֹר, חוֹלְפִים כְּבָרָק בְּמִרְכֶּבֶת סוּפָה – קִירִין הַפֶּרֶא וַאֲהוּבוֹ הַשָּׁחוֹר צוֹחֲקִים בִּדְהוֹר וְעֵינֵיהֶם לֶהָבָה. זְרוֹעוֹ קַשּׁוּבָה לְמֶתַח מוֹשְכוֹת וְיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה בְּפֶרַע מַחְלֶפֶת, מְחַשֵּׂף אֶל הָרוּחַ שִׁנַּיִם צְחוֹרוֹת, רָאָה הַשָּׁחוֹר מֵרָחוֹק אֶת הָרֶכֶס. 'הַר זַאד הַמְכֻשָּׁף', לָחַשׁ הַשָּׁחוֹר וְקִירִין נָע מֵרִבְצוֹ כְּאֶל טֶרֶף; 'זַאד הָאָפֵל שֶׁאֵינֶנּוּ נִכְבָּשׁ!' שָׁאַג ...

    הַתְּמוּנָה   מִסְתַּכֵּל עָלָיו, עַל הַכּוּשִׁי הַזֶּה, אֵיךְ שֶׁהוּא מוֹצֵץ אֶת הַסִּיגָרִיָּה, רַק אוֹתָהּ, רַק אוֹתוֹ, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, יוֹנֵק אוֹתָהּ כְּמוֹ מַעֲנֶה אֱלֹהִי, מָוֶת, פִּטְמַת אֵינְסוֹף. אֲנִי מִסְתַּכֵּל עָלָיו, עַל הַכּוּשִׁי הַזֶּה – הַכּוּשִׁי הַזֶּה הוֹרֵג אוֹתִי מִבִּפְנִים. בְּלִי לָדַעַת בְּלִי לִרְאוֹת אוֹתִי בְּלִי לִהְיוֹת פֹּה; פָּשׁוּט יוֹדֵע אֵיךְ לִהְיוֹת אֵינֶנּוּ –   הַשָּׁחוֹר הַזֶּה גָּדֵל כְּמוֹ חוֹר. ...

אמיר אור   מַשָּׂא הַמְשֻׁגָּע           1 אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֶל כָּל אֲשֶׁר לֹא יִקָּנֶה וְיִמָּכֵר וְאֵין אַשְׁרַאי לְנִשְׁמָתוֹ כִּי אִם רָעָב. אֶל כָּל אֲשֶׁר אָבְלוּ כִּי שָׁמְנָה הָאָרֶץ וְנָבְלָה שְׂפָתָהּ עַד לֹא יָדְעוּ יוֹשְׁבֶיהָ עוֹד בֵּין טוֹב לְרָע –   אָמֵן אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, עַל הַקּוֹרְאִים לֶאֱלִילֵי אָבוֹת מִבֵּית אֵין סֵפֶר בּוֹ, מִגְּדוּד, מִמַּחְסוֹמֵי אָדָם, מִבֵּית ...

    כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא זוֹחֵל, הַנֶּשֶׁל מִתְרַחֵשׁ מֵעַצְמוֹ  [5]   אֱחֹז עוֹלָם. סִיגַרְיָה, כּוֹס, שְׂפָתַיִם,   כֹּבֶד אֵיבָרֶיךָ עַל לוּחַ הַכִּסֵּא, פָּנַי, פָּנֶיךָ,   עֲלֵי שַׁלֶּכֶת עַל הַמִּדְרָכָה, תִּיק אֹכֶל, רֵיחַ חַם וְאֶצְבָּעוֹת שֶׁמְּכַסּוֹת אוֹתְךָ לִפְנֵי כִּבּוּי הַיּוֹם.   עַכְשָׁו, לְרֶגַע אַל תֹּאחַז. עֲזֹב. הַנַּח לָהֶם לִפְשֹׁט וּלְאַכְלֵס מַה שֶּׁבְּךָ, בְּלִי לִהְיוֹת כָּל כָּךְ עוֹלָם   בְּלִי לְהוֹשִׁיב אֶת ...

    יָרֹק יָרֹק     יָרֹק יָרֹק, כְּאֵב מֻשְׁלָם. לְצַיֵּר אוֹתוֹ. עַנְפֵי אִזְדָּרֶכֶת נוֹגְעִים פְּצָעַי, הַיֹּפִי יָפֶה, הַמֶּלַח מָלוּחַ; כַּוָּנָתוֹ הָאַכְזָרִית שֶׁל אֱלֹהִים טוֹבָה מִן הַסְּתָם.   הַנַּח כְּבָר, פַּתַּאי, דַּי. מְעַכֵּס בַּעֲלֵי אִזְדָּרֶכֶת, קוֹרֵץ בְּקַרְנַיִם שֶׁל בֹּקֶר, כְּאִלּוּ תְּקַיֵּם כְּאִלוּ יֵשׁ מַה לָּקַחַת מַה לָּתֵת   בֶּאֱמֶת! הָאֹפֶק שָׁם, לֹא רָחוֹק. יָרֹק יָרֹק. כְּאֵב מֻשְׁלָם. לְצַיֵּר אוֹתוֹ.   ...

    תאנה בבור המים הישן   איריס אליה כתבה שיר על תאנת גן העדן,  וביקשה עוד תאנים ספרותיות. בשיר שלה, שכותרתו 'געגוע', תאנה אחת שנשארה מזכירה את גן העדן כולו (וכמה נכון –  רק כשהעדן כמעט אבוד אנחנו מתעוררים לקיומו!) השיר אינו מפרש מה מהותו של גן העדן הזה ולמה דווקא התאנה, אבל מאז העת העתיקה בתרבויות הים התיכון התאנה, ...

    ברגשות מעורבים, אחרי לילה לבן עם מיומנה במתחם רידינג, לא יכולתי שלא להיזכר בדבר האמיתי –     חֲמָארָה   כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לָלֶכֶת בָּכֶם לְאִבּוּד. אֲנִי שָׁר לָכֶם אֶת הָרַמְבָּטִיקָה שֶׁל הֶכֵּרוּת עֲמֻקָּה מִדַּי. נִשְׁאֲרוּ רַק הַחֲמָארוֹת. אַחְוַת מְצֹרָעִים. הַזּוֹנוֹת הַצְּעִירוֹת. הַזְּקֵנוֹת. הַנְּעָרִים. הַצְּלִילִים מְעַנְטְזִים לָהֶם אֶת הַתַּחַת, בִּתְנוּעוֹת עֲגֻלּוֹת הֵם מְלַטְּפִים אֶת הָאֱלֹהִים שֶׁלָּהֶם שֶׁאֵין ...