בעקבות הרוחות של אמיר והליליות של מירי, נזכרתי בסיפור קצר שכתבתי לפני הרבה-הרבה שנים. בגלל שנכתב מזמן הוא קצת בוסרי, אבל נראה לי שיש בו עדיין עניין לציבור. החיסרון השני הוא שהוא קצת ארוך ולכן (למען הקריאה במחשב) פיצלתי אותו לשני חלקים, וזה הראשון. האדם הנכון             אני חושבת שזה היה משה שהעלה את הרעיון.  לא, אודי, יותר מתאים לו ...

Normal 0 false false false MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt; mso-para-margin:0cm; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman"; mso-ansi-language:#0400; mso-fareast-language:#0400; mso-bidi-language:#0400;} לאחר חצות מתחילות הדקות להיצמד זו לזו כפיסות קטנות ויבשות של נייר טואלט הנאספות בשערות החתול לתלתלי אשפה. הזמן שנותר לנו מתארך ללא לאות, מתמתח בזלזול מול ניסיונותיי הנחרצים ...

  מיכל נשואה לבנקאי עשיר. ממש עשיר. כזה שמדורי הכלכלה היו שמחים לראיון אתו. לפני כמה שנים הם עזבו את הארץ מטעמי מס ועברו לליכטנשטיין. הם קנו שם טירה עתיקה מעל כפר שליו. במחיר מציאה. הוא נוסע הרבה, אף פעם לא בבית. הילדים הולכים לבתי ספר ליכטנשטייניים מסודרים, ובבית יש להם מורים פרטיים. הם מאוד מחונכים. מיכל מבלה אתם קצת ...

קטע פרוזה קצר מתוך שלישייה של קטעי פרוזה קשורים, בשם המשותף 3.14 המאוחר הוא יורד במדרגות, מחזיק את שקית הזבל כמטחווי יד מגופו, בקצות האצבעות. האור לא מספיק עד הקומה הראשונה: הוא נעצר באמצע הדרך ומדליק אותו שוב, ובשניה שבין החושך לאור מביט על הדלת החומה. הוא יוצא מן הבנין דרך הדלת האחורית, מפלס מעבר בין עגלת ילדים לדוד שמש ...

חפצני אותי, הפכי אותי לאובייקט של תשוקה בוערת, חסרת גבולות והיגיון הפכיני לאוסף אברים מפורקים עיניים לענוד על היד כטבעות ספיר עור לחי מגולח כמו שאת אוהבת פטמה רגישה חריץ תחת שערות על החזה וזין זקור במידה הנכונה זז כמו מכונה חפצני אותי, פרקי אותי מדמותי רמסי את משקפי האינטלקטואל את כל המסכות שימי לי ג"ל בשיער העמידי אותו כמו ...

הוא שכב לידה, על המזרון שלו, ושתק. שלוש שעות הם כבר מדברים ותיכף תעלה השמש, ועכשיו כבר כמעט ולא נותרו לו מלים. עיניה השחורות הביטו בו ממרחק שלושים סנטימטרים, פניה נחים על הכרית, על המזרון שלה, לידו. מאחוריו, בקצה החדר, דרור ישן על המיטה, ומתחתיו, על שק השינה, מיכאל. הם כבר ישנים מאז שתיים בלילה. לבו הלם בכבדות ולשונו היבשה ...

זה לא קטע קל, ואלה שיש להם אלרגיה לקריאה רבה על המחשב אולי יעדיפו להדפיס ולקרוא בזמן החופשי. אני מקווה שתקחו את הזמן. בקע טבורי * המבוגר מתיישב אל השולחן. הוא לוגם מכוס התה המונחת על תחתית בצבע חום כהה. שפתיו נסגרות סביב הטעם החם. זכרונו מתעמעם: כשנוגע התה בלשונו הוא חש כי אין בו חיים פרט לאותו רגע, ומעולם ...

מתוך האגרטל מציצים ענפים המציירים בגוויעתם את החתול שהיה שם לפני כן.  פסיעותיו המדויקות מובילות לתוך החצר בה נפל חלל על מיטת הורדים הקוצנית.  שתי רכבות מתנגשות ומותירות בדרך רק שברים של תמונה שאינם מתאחים לכלל שלמות.  הסקרנות היא שהרגה אותו, הם אומרים, אנחנו לא אשמים.  אצבע אלוהים לחצה על כפתור המיקרוגל. טבע דומם ומת.

    חשבתי הרבה על ההצעה של יעל לכתוב סיפור על וסת, והגעתי למסקנה שאני לא יכול, לפחות בשלב זה. במובן הזה יש ללא ספק 'כתיבה נשית' שאינה נגישה לי ממש. אבל במסגרת ניקוי מגירות כללי מצאתי משהו שכתבתי לפני הרבה שנים, תחת הכותרת 'מחזור'. כמו כל הכתיבה שלי מאותה תקופה, יש פה ניסיון לתפוס הרבה יותר מדי, אבל זה ...

"כורדי" אינו שם הסיפור, אבל הוא שם חלופי, ששימש אותי להתייחסות לסיפור במהלך העבודה. אבל גם השם הנוכחי אינו סופי ואני ממש מתלבט בקשר אליו. וזה כל מה שאגיד על הסיפור הזה. תזכור שאנחנו זה היה יומיים אחרי שהכורדי שלי מת. בתשיעי במאי, אם נהיה מדוייקים, שזה גם יום הנישואין שלנו. רעות אמרה שאני שוכח מדי פעם שאנחנו נשואים, ואני ...