ליכטנשטיין (פנטזיה)

מיכל נשואה לבנקאי עשיר. ממש עשיר. כזה שמדורי הכלכלה היו שמחים לראיון אתו. לפני כמה שנים הם עזבו את הארץ מטעמי מס ועברו לליכטנשטיין. הם קנו שם טירה עתיקה מעל כפר שליו. במחיר מציאה.
הוא נוסע הרבה, אף פעם לא בבית. הילדים הולכים לבתי ספר ליכטנשטייניים מסודרים, ובבית יש להם מורים פרטיים. הם מאוד מחונכים. מיכל מבלה אתם קצת כל יום. אבל רוב הזמן היא עם עצמה.
לא משעמם לה. בכלל. הבעל קנה לה מחשב חדיש, מהיר וצבעוני, וחיבור אינטרנט בקצב רצחני. בהתחלה היא היתה מורידה סרטים, אבל קולנוע אף פעם לא היה האהבה שלה. גם מפורנו נשבר לה בשלב מסוים, וכל האפליקציות והמשחקים התלת-ממדיים אפילו לא התחילו לעניין אותה.
אבל לא משעמם לה. יש לה בלוג בשם בדוי בבלוגלי, עוד אחד בתפוז, עוד שניים בישרא. יש לה שני פרופילים בפייסבוק, והיא אוהבת לרכל על עצמה. שניים מהבלוגים מקושרים לעמודים בבמה חדשה: באחד היא מפרסמת שירה קיטשית ותפלה, בשני טקסטים אוונגרדיים, חסרי קישור וקוהרנטיות. אם אף אחד לא מגיב, היא מגיבה לעצמה, משתמשת במגוון שמות קוד: שאולה ברטולי. מרתה מקג"אוויין. דינה ברזילי. טלי דרור-קדמון.
לפעמים היא מתחזה לגבר ומנהלת צ"אטים עם מכרים שלה מהפייסבוק. היא נהנית לשמוע אנשים מתפארים שפגשו אותה, ששכבו איתה. היא מוליכה אותם בלשון ושומעת עוד ועוד שקרים על עצמה.
היא לא נשארת באף דמות יותר מדי זמן, סוגרת בלוגים ופותחת, לרגע אחת פותחת בלוג עיצובים למעריצות טוקיו הוטל ושבוע אחר-כך מפרסמת מאמרים פוליטיים נוקבים באייל הקורא. בכל פעם שהיא מרגישה שעלו עליה היא בורחת; הסיוט שלה הוא לגלות בפתח הטירה את אלי אשד.
פעם אחת אפילו השתמשה בשמה האמיתי, אבל זה מלפני הנישואין. הרי אף אחד ממילא לא יזהה אותה ככה, ויש בטח אלף מיכל מלול בארץ. זה היה בתגובה לטלי דרור-קדמון, שכתבה מאמר מלא יצרים שקטל את השירים החדשים של שאולה ברטולי, אמנית האוונגרד שצ"יקי הכתיר בתור "הדבר הבא ברשת הישראלית". היא כתבה רק מילה אחת, "אהבתי". ואז עישנה סיגריה ושתתה כוס גדולה של קפה נטול קפאין, והלכה לישון.
.

[ואיפה השאר? ובכן, יש תוכנית לפרסם בקרוב את הסיפור כולו (בגרסה ערוכה ומשודרגת) בבמה 'רשמית' כלשהי, ולצורך כך הורדתי בינתיים את שאר הפרקים מהרשת]