מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
חפצני אותי, הפכי אותי לאובייקט
של תשוקה בוערת, חסרת גבולות והיגיון
הפכיני לאוסף אברים מפורקים
עיניים לענוד על היד כטבעות ספיר
עור לחי מגולח כמו שאת
אוהבת פטמה רגישה חריץ
תחת שערות על החזה וזין
זקור במידה הנכונה זז כמו מכונה
חפצני אותי, פרקי אותי מדמותי
רמסי את משקפי האינטלקטואל את
כל המסכות שימי לי ג"ל בשיער העמידי אותו
כמו גבר בציור בקרירטורה בטלוויזיה
הלבישי עלי את איש המרלבורו, את הבריטי העדין,
את ההולנדי המעופף והעשיר
חפצני אותי שחקי בי כמו פלסטלינה
כמו בובה אנושית ללא תוך ותוכן
הדביקי פלסטרים על הפוסטר איפה שהיה פעם פה
חתכי ממני חתיכות, שאהיה חתיך, שאהיה
כל מה שרצית, חפץ חמוד, מרחב מוגן
לא מהוגן אבל גם לא מסוכן
משומן, חלקלק ונע כמו בוכנה
חפצני אותי, אני נכנע
לגחמות ולתשוקות, לאובייקטיפיקציה של העין
למצלמה החודרנית, לידייך.
חפצני אותי, שלא אהיה
כלי אין חפץ בו
תוך ריק ללא קליפה
גבר לא מוגדר
שיר השירים שלך מבחינתי.
מלך.
לא פחות.
תודה!
(מסמיק).
וואלה, אני לא יודע אם להיות מוחמא מההשוואה לוולך או להיעלב כי זה בטח בהפוך-על-הפוך.
באמת בחירה קשה, אבל איכשהו אני לא דואגת לאגו שלך.
אוהבת אותך, רונן. סוף סוף גבר שמוכן שיחפצנו אותו (א פרופו הדיון אצל מוטי).
וזה הזכיר לי משהו מעברי: בו זוגי, זה שנפטר, סבל מסוכרת נעורים. הוא חשש מפני אובדן הזקפה בעתיד. באותה עת המציאו את התותב ששמים באיבר המין, ולוחצים שם על משהו כדי שיזדקף.
אני זוכרת שהרעיון מאוד הצהיל את רוחי. וכשדיברנו על זה במיטה, תיארתו לו איזה כיף יהיה לי, כי אוכל להפעיל את הזין מתי שארצה. אלחץ, הוא יתנפח. כמו בובה מתנפחת.
אין ספק שחיפצנתי כך מאוד את הזין שלו, כאילו אינו קשור לכל גופו, וזה הרי השיא, כמו אונס, שאישה כבר לא תלויה בזקפת הגבר, אלא מפעילה אותה בעצמה.
ובן זוגי צחק ודווקא נהנה מזה. כי זה נאמר מאהבה, בחיבה, לא מתוך רצון לחפצן באמת, אלא מהאהבה שהיתה ביננו.
ואני מוצאת בשיר שלך, בין אם הוא מחווה לוולכית או לא (שבן זוגי, אגב הזדיין איתה פעם, אמר שלא היתה זיון משהו) – שיר אהבה לאישה.
אגב רונן, אני מתחילה לשיר את השיר ההוא:"בלבלי אותו", עם המילים שלך.
ליעל –
אז ככה:
קודם כל גם אני מת עלייך, ולו בגלל שאת תמיד מצליחה להבין בדיוק למה התכוונתי. אני צריך פשוט לשכפל אותך ואז אולי יהיה לי קהל…
אחרי כמה דיונים שנכנסתי אליהם כאן, נראה לי שזה מה שאני אעשה מעכשיו: במקום להגיב במאמר אינטלקטואלי "מהראש" על דברים שקורים כאן, אני פשוט אכתוב איזה קטע פרוזה או שירה שמבטא את תחושתי בנושא.
השורה הראשונה של הקטע הזה מתגלגלת לי בראש כבר כמה ימים (מאז הישבן/תחת של קייטל אצלך), וגם אצלי נדחף מדי פעם הלחן של "בלבלי אותו". על וולך לא חשבתי אפילו רגע במהלך הכתיבה, אבל בקריאה שנייה אני יכול להבין את הקשר (והיא אולי לא זיון משהו, אבל היא היתה משוררת משהו משהו).
לענייננו – אני חש שמערכת יחסים מספיק בטוחה היא מקום מצוין לשחק בו משחקים עם יחסי השליטה והמאזנים העדינים בין שליטה וכניעה שבין גברים ונשים. אני חושב שלשלול את אלמנט יחסי השליטה, התשוקה, החפצון וכל אלה פירושו לשלול את המציאות, וזה חבל בעיני.
אוי ווי דארלינג. שים לב שבזה שאתה רוצה לשכפל אותי, אתה מחפצן אותי…. חחחחח..
ושמתי אצלי עכשיו קונטרה של הגבר המחפיץ אישה. או של האישה המחפיצה את עצמה….
אני אוהבת את הבית האחרון ומוצאת שיש בו סידרה שלמה של הברקות.
הכוונה לארבע השורות האחרונות או גם לבית שלפניהם?
ותודה בכל מקרה.
אני התכוונתי לארבע השורות האחרונות (הרי גם הן בית, לא?), שבהן כמעט כל אחת מן המילים (הספורות) משתתפת באיזה משחק מילים.
נכון שמצאתי לא מעט משחקים כאלה גם בבית שלפניו, אבל כשהכל מרוכז בתוך ארבע שורות קטנות, זה מוצלח מאד.
היי רונן
לי יש בעיה עם בקשה- חפציני…
מה אני אעשה? חשבתי הרבה לפני שהגבתי,
אני יודעת שזה המנוע של השיר.
אז אולי זה טוב שזה עיצבן אותי, גם זאת דרך להתחבר למהות של שיר.
להתראות טובה.
להתעצבן זה ללא ספק תגובה נאותה לשיר.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=1922&blogID=23