מה שהיה מותר משורר, סופר ומתרגם, המתעניין באהבה, מין, מגדר, שפה וכל מה שמשתמע
גל של תרגומים שטף את הבננות לאחרונה – אליענה לטד יוז (ולא רונית, סליחה על הבלבול הראשוני), שירה לג"ון הגלי (לא הנלי, תוקן) ויאיר ללו ריד – אז החלטתי לצרף גם משלי – תרגום שיצרתי לפני כמה שנים לשיר של סילביה פלאת", "השליחים".
THE COURIERS
The word of a snail on the plate of a leaf?
It is not mine. Do not accept it.
Acetic acid in a sealed tin?
Do not accept it. It is not genuine.
A ring of gold with the sun in it?
Lies. Lies and a grief.
Frost on a leaf, the immaculate
Cauldrin, talking and crackling
All to itself on the top of each
Of nine black Alps.
A disturbance in mirrors,
The sea shattering its grey one —
Love, love, my season
השליחים
מילה של שבלול על צלחתו של עלה?
זה לא שלי. אל תקבל את זה.
חומצה אָצֶטית בפחית חתומה?
אל תקבל את זה. זה לא אמיתי.
טבעת של זהב שהשמש בתוכה?
שקרים. שקרים וכאב-לב.
כפור על עלה, הטוהר של
יוֹרָה רותחת, מפטפטת ונופצת
לגמרי לעצמה בפסגת כל אחד
מתשעה אָלפּים שחורים.
הפרעה בתוך מראות,
הים מנפץ את האפורה שלו –
אהבה, אהבה, עונתי.
היי רונן, לא נירגעתי מהסיפור שלך על נשיקה… היה לו את זה!!!
גל התרגומים פה נפלא, אני פשוט לא מתקרבת לנושא… דוקא כשבוחרים שיר לתרגם יש בזה המון אמירה כי בעצם יש ים של שירים לתרגם…
כך שתודה לך ולסילבי,
להתראות טובה.
למה, אם אפשר לשאול, בחרת דווקא ב"זה לא שלי" לתרגום "It is not mine" ?
ולא, למשל, "היא אינה שלי"?
רציתי לשמור על הנייטרליות המינית של it באנגלית, שאינו גבר או אישה. בכל השירים של פלאת" יש חשיבות רבה למין של הדוברים והנמענים, ולכן ניסיתי לנטרל את המגדר גם בתרגום.
אני מבין.
הבעיה היא שנוצר אפקט דיבורי, כי משפט כמו "זה לא שלי" הוא שפה מדוברת. לעומת זאת באנגלית המילה It היא פשוט תוצאה של תחביר נכון.
זו מן הסתם דוגמה לכך שתרגום הוא סוג של פשרה
אתה צודק מאוד, כי פלאת" כתבה "It is not mine" ולא It"s not mine; התלבטתי בקשר לזה בתרגום ובחרתי בוויתור הזה.
תרגום הוא אכן תמיד פשרה, או יותר מזה, סוג של ויתור מושכל (קראתי פעם מאמר שנקרא "אמנות הוויתור" בנושא הזה). את השיר הזה תרגמתי כחלק מפרויקט של כמה תרגומים לפלאת", ובתוך ההקשר היתה לי החלטה כללית לשמור מאוד על הקשרי המגדר ומשחקי המגדר (מצד אחד) ולהרשות לעצמי לגלוש לשפה ישירה ודיבורית, כדי להביא את הטקסטים לקהל; ההחלטה הכללית הזו מתבטאת גם כאן.
לא "רונית לטד יוז" אלא אני… ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לך המון על העריכה של השיר.
חוצמזה התרגום שלך נהדר בעיני.
אוי אוי אוי! זה מה שקורה כשלא מסתכלים… אני מתנצל ומיד מתקן.
תוקן. ואני שמח שהעריכה סייעה לך – חששתי שנעלבת או משהו, אנשים נוטים לכעוס כשנכנסים להם לטקסט (ראי דיון שהיה כאן על עריכה)
ככל שהמילים שמשורר בוחר יותר עמוקות וטעונות, התרגום יותר מסובך. אהבתי את התרגום שלך.
grief לעומת זאת, זו מילה שיש בה, לטעמי, יותר מכאב לב. אולי שברון לב אולי יגון. יותר מכאב. אני לא יודעת מה…
סליחה על ההערה, כך לע"ד.
ודרך אגב, השיר שתרגמתי היה של ג"ון הגלי ולא הנלי… לתשומת לבך!
תוקן.
לגבי ה-grief, זו אכן בעיה, כי נאמר and a grief, כלומר זה משהו שאפשר לספור אותו (ולכן לא יגון). שברון לב הוא פתרון יפה, והאמת שאני לא רואה סיבה לא להשתמש בו – תודה!
בשמחה ובעונג רב.
אין ספק שתרגום הוא אמנות הפשרה, ותרגום של שירה על אחת כמה וכמה.
אהבתי את מה שעשית שם עם ה"מפטפטת ונופצת".
מעניין שבחרת ב"הטוהר של יורה רותחת", ולא משהו כמו "יורה טהורה". (ולמה cauldrin ?). ובמיוחד מעניינת הבחירה בשורה הראשונה של שני מבני סמיכות שונים, למרות שבמקור הם בעלי אותו מבנה (כלומר, למה לא "צלחת של עלה"? "צלחתו" וכו" מעלה את המשלב במידה ניכרת).
בקיצור – היה לי מאד מעניין לקרוא ולהשוות. לא לגמרי הבנתי את השיר, אבל אני בטוחה שזו איננה אשמת המתרגם.
הבחירה ב"הטוהר של" נועדה לשמור על מבנה השורות של סיתביה פלאת", שמשחקת הרבה מאוד עם שבירת שורות במקומות ייחודיים, וכאן מחברת את הטוהר עם הכפור, ולכן רציתי לשמור את זה, גם במחיר של שינוי קטן במשמעות.
לגבי שתי הסמיכויות, בהתחלה תרגמתי זהה, "מילתו של שבלול על צלחתו של עלה" – שיקוף של התחביר המסובך יותר של פלאת", דהיינו The word of a snail ולא a snail"s word. שנייה לפני שהעליתי את הפוסט זה נראה לי מסורבל, אז תיקנתי את הראשון – ואולי הייתי צריך לתקן את שניהם.
אני לא בטוחה שהתחביר של סילביה פלאת" בשורה הראשונה הוא מסובך – להיפך, זה נראה לי המבנה הפשוט מכולם (גם בעברית).אבל אני מניחה שזה גם עניין של טעם.
ואולי בכל זאת cauldron ?
הי רונן
למה "עונתי" ל-my season?
זו העונה שלי. "עונתי בעברית הוא הרבה דברים אחרים (מלשון וסת שלי, ומלשון מותאם לזמן מסוים). זה לקח אותי למקומות אחרים לפני שקראתי את המקור.
חוץ מזה שחתיכת אתגר לקחת על עצמך ואתה עומד בו בכבוד.
עוד התלבטות של פשרה. מבחינתי אצל פלאת" יש המון חשיבות לאיך שזה נשמע בקריאה, וניסיתי לשמור על כמה שפחות הברות בסיום. אבל הנקודות שאת מעלה חשובות ומוצדקות לא פחות ואולי יותר.
אוקיי, עכשיו נזכרתי למה עשיתי את זה (התרגום בוצע לפני כמה שנים; ערכתי אותו לפני שהעליתי אותו עכשיו, אבל עדיין): פלאת" כותבת The word of a snail, מה שאומר שהמילה "מילה" מיודעת (היא לא כתבה a snail"s word). לכן חשבתי לתת יידוע גם בעברית, ומכאן "מילתו של שבלול" ו"צלחתו של עלה" – הדרך היחידה בעברית ליד ה רת המילה בלי לידע את השבלול.
וכמובן, מדובר ב-cauldron – טעיתי בהעתקת המקור מהספר שממנו תרגמתי.
וזו תגובה לעדה, אגב.
לרונן –
העניין הזה של היידוע הוא מאד מסובך. במיוחד כשצריך להעביר אותו משפה לשפה. כי יש בו אלמנט אידיומטי מובהק. גם התשובה לשאלה מה בדיוק מיודע ב"מילתו של שבלול" היא לא פשוטה. לכן, לדעתי, מהבחינה הזאת לא נחוץ להיות מאד נאמנים למקור.
המבנה הורסטילי ביותר מבחינת יידוע בעברית הוא דווקא מסוג "מילה של שבלול". אתה יכול ליידע שם את אחד החלקים, או את שניהם, או אף אחד מהם, בצורה הברורה ביותר. הבעיה היחידה איתו היא שהמשלב שלו קצת נמוך יותר מ"מילתו של וכו"". אבל דווקא בתרגום שלך הוא יכול להשתלב יפה.
אני חושבת שאני הייתי מתרגמת "מילה של שבלול על צלחת-עלה". נשמע לי הכי בטוח מבחינת המקצב הפנימי. (באנגלית, לשתי התיבות יש אותו משקל, והייתי שואפת לאותו דבר גם בעברית).
אני לא בטוח. במבנה "מילה של שבלול" ברור ששום דבר לא מיודע; "מילתו של שבלול" לדעתי מיידע את המילה "מילה" בלי ליידע את השבלול, וזו בעיני הדרך היחידה לעשות זאת בעברית. אבל את ללא ספק צודקת שתרגום סופר-מדויק כזה עולה במחיר כבד – גם הגבהה של המשלב וגם פגיעה במוזיקליות.
השאלה היא עד כמה חשוב היידוע במקור? וזו באמת שאלה מסובכת. מצד אחד, פלאת" מייחסת חשיבות רבה ליידוע או אי-יידוע של מלים מסוימות בשירים אחרים, ואילו רצתה לא ליידע כלום היתה יכולה לכתוב a snail"s word on a leaf"s plate. מצד שני, המבנה הזה הוא אחר מאוד מבחינה מוזיקלית-צלילית, ואילו מבנה כמו a word of a snail אינו נכון באנגלית, כך שייתכן שהיא נאלצה לבחור ביידוע בלית ברירה, מתו שיקולים מוזיקליים, ואז באמת אין צורך בו בעברית.
מצד שלישי, בשיר שנקרא "השליחים", צריך לזכור ש- The word באנגלית מתייחס גם לכתבי-הקודש (בגלל ההקשר הזה כמעט ותרגמתי במקור "דבריו של שבלול"). במקרה זה היידוע חשוב בגלל ההקשר (אבל מצד שני – לא בטוח ש"מילתו של שבלול" מעביר את זה).
בתרגום שהיצעת יש יתרונות רבים – העיקרי ביניהם הוא שהוא מעתיק במדויק את המבנה המשקלי של המקור; אבל הוא מוותר, למשל, על הסימטריה התחבירית בין שני החלקים של המקור, ועל הבחירה (בשניהם) לוותר על מבנה הסמיכות.
בקיצור, אין מסמרות בעניין הזה, וההצעה שלך בהחלט מרתקת…
לרונן,
גם המבנים עם "של" הם סמיכויות (מפורקות – פרודות או כפולות). בעברית אתה יכול ליידע את השם הראשון ולא את השני גם כך: המילה של שבלול. בצורה "מילתו של שבלול", לפחות במקורה ההיסטורי, השבלול מיודע-גם מיודע (כי "של" נכתבה פעם יחד עם המלה שאחריה, ותווית היידוע נבלעה שם). מה בדיוק קיים בתודעה של הדוברים/כותבים היום לגבי מידת היידוע של הצורה הזאת קשה מאד לדעת. אבל בעיני העיקר הוא שיש מידה רבה של אידיומטיות בשימוש בתווית היידוע – בכל שפה – ושהאידיומטיקה הזאת שונה משפה לשפה: לא בכל פעם שחסרה תווית יידוע פירוש הדבר שהשם אינו מיודע. וגם ההיפך הוא נכון. ולכן נראה לי שדווקא בעניין הזה אין צורך לתרגם באדיקות רבה. חשוב התוכן, וחשובה הזרימה של השיר. מיקום תווית היידוע הוא תלוי שפה. זו צרה צרורה, אני יודעת.
המבנים עם "של" הם אכן סמיכות – אבל כך גם המבנים עם of. בעברית ובאנגלית יש שתי צורות ליצור סמיכות, אחת ארוכה (עם מילת יחס) ואחת מקוצרת (בלי). בכך יש דמיון בין השפות (בהרבה שפות אחרות זה לא ממש ככה). נראה לי נכון, אם המשוררת בחרה במיוחד בצרוה הארוכה, שבאנגלית עולה לה בחמש מלים במקום שלוש, לבחור בצורה הארוכה יותר גם בעברית.
הצורה "המילה של שבלול" היא בעייתית בגלל שהיא יוצרת תחושה ש"שבלול" הוא שם פרטי (ראי למשל "עורב" בשיר של טד יוז שאליענה תרגמה), ולא דווקא שהוא לא-מיודע. לא ברור לי למה את טוענת ש"מילתו של שבלול" מיידע בהכרח את השבלול (ואז מה ההבדל בינו לבין "מילתו של השבלול"?). ייתכן שזה כך מבחינה לשונית (אני לא מומחה), אבל בעיני יש הבדל, למשל, בין "יופיו של חתול" (כלשהו) לבין "יופיו של החתול" (שלי). למעשה, כשאני חושב על זה, השאלה היא אם "מילתו של שבלול" בכלל מיידע את "מילה".
מה שכן, אני מסכים אתך שההבדלים מורכבים ונוגעים להבדלים בין שפות, וייתכן שכאן השיקולים של מצלול וטבעיות בעברית צריכים לנצח את שאלת הנאמנות למקור.
רונן –
תשמע, זה עניין מקצועי מסובך, ואני לא יודעת אם יש טעם שניכנס לזה, מה גם שסיכמת את העיקר בדייקנות בפיסקה האחרונה.
אני לא תופסת את "שבלול" ב"המלה של שבלול" כשם פרטי, לכן כל הצירוף הזה לא מפריע לי.
"מילתו של שבלול" הוא "סמיכות כפולה", שהגיעה לעברית כנראה משפות שמיות שבהן לא היתה בכלל תווית יידוע. באותן שפות השתמשו במבנים כאלה כדי להראות שדווקא השם השני מיודע – ולא הראשון (והשאלה ששאלת את עצמך בתגובתך האחרונה היא בהחלט במקום). היא נכנסה לעברית כנראה מארמית (דרך לשון חז"ל), ובהתחלה השם השני היה תמיד מיודע, כש"של" נכתבת יחד איתו ("מילתו שלַּשּבלול", הל" של "של" מנוקדת בפתח).
בנוגע לתפיסת היידוע של הצורה הזאת היום – בדוגמה שנתת על החתול – אני נוטה להסכים איתך.
קודם כל, אני תמיד שמח ללמוד דברים חדשים, במיוחד על השפה העברית – בעיני זה בהחלט חשוב להתמקצעות בכתיבה. בעיקר השתכנעתי שעניין היידוע הוא פחות קריטי כאן מהעניין המשקלי, ולכן אם אנסה לפרסם את התרגום הזה, סביר שאעשה זאת עם השורה הראשונה כפי שהצעת.
אני מודה שהשורה הזאת לא נותנת לי מנוח (ובעצם אני לא יודעת למה דווקא היא, הרי כל השיר של פלאת" אינו ברור לי). אני ממשיכה לחשוב עליה גם כשאני עסוקה בדברים אחרים, וחשבתי פתאום ש"צלחתו של עלה" (אם אני מבינה נכון את הצירוף הזה) לא יכול להתאים גם משום שבסמיכויות כפולות משתמשים בהקשרים של שייכות, והרי זה לא שהצלחת שייכת לעלה, אלא שהעלה משמש כצלחת. במקרה כזה באמת מתאימים רק "צלחת של עלה" או "צלחת-עלה".
ושוב – את צודקת מהבחינה הזו, אלא שאם פלאת" התכוונה לצירוף מטאפורי או לצלחת עשויה מעלה, היו לה פתרונות פשוטים יותר – למשל a leaf plate. למה היא בחרה בתחביר הזה? כנראה משיקולי סימטריה. אני הנחתי במקור שהסימטריה היא תחבירית (ואז הפתרון הנכון הוא "מילה של שבלול על צלחת של עלה") אבל את הראית שיש גם סימטריה משקלית, שמביאה לפתרון "מילה של שבלול על צלחת-עלה".