מחזור

 

 

חשבתי הרבה על ההצעה של יעל לכתוב סיפור על וסת, והגעתי למסקנה שאני לא יכול, לפחות בשלב זה. במובן הזה יש ללא ספק 'כתיבה נשית' שאינה נגישה לי ממש. אבל במסגרת ניקוי מגירות כללי מצאתי משהו שכתבתי לפני הרבה שנים, תחת הכותרת 'מחזור'. כמו כל הכתיבה שלי מאותה תקופה, יש פה ניסיון לתפוס הרבה יותר מדי, אבל זה בהחלט נוגע לכל הנושאים שעסקנו בהם לאחרונה.

מחזור

 

א. ק ל א ו ד י ה

 

ילדה קמה לעבודת הבורא.  השעה שש בבוקר.  שאון חורף.

טיק-טק טיק-טק מטפטף הגשם בין חלונותיה.  ילדה עוברת יום

ועוד יום ועוד יום ולילה.  חושך.

כבר צריך להתעורר.  ערפד קטן נחמד קם מרבצו ומחפש – מה?

דם, צפרדעים, כינים שאימא הוציאה מהשיער.  נואש.  ציפור האש

שכיוונה אותו יודעת מה לעשות, אבל בגוף של ילדה היא מנוטרלת.

לצאת אל הרחוב, אימא מבקשת, מסוכן ללכת בין הציפורים בלי סוודר.

הם ישנו את שמי, הם יעשו בי שמות, הם ייקחו אותי.  אני מסתגרת.

אני מסתדרת.  אני לא לבד.

 

פתאום ידיים.  פתאום גוף.  פתאום נמצא פתרון.  משחק. 

בואי נעוף רחוק, מציע הפניקס.  זאת את שיכולה.  אימא לא מבינה,

רק את.  ילדה מפחדת.  אני אפול משם!!!!  ניגשת אל החלון עוד פעם.

אני אצרח.  שוב הצל נוגע בי.  אימא!!!! אני לא יכולה ללכת, אני

 

רצה בעיניים עצומות ברחובות, עד שהלילה נשאר הרחק מאחורי,

ומתחילה מחדש.  ילדה גדלה עם השנים.  השריטות לא נראות לעין.

המוות נקבר, מציץ מפעם לפעם בחלון.

הולכים לישון.

 

ב. ל י ל י ת

 

אישה קמה לעבודת המשרד.  שמה ליפסטיק ונייל פוליש ומחטטת בארנקה אחר מראה.  משתקפת.  מהרהרת.  מכבה את האור. פרועה וסוחפת, זורמת במעגלי תענוג ומשלחת בגברי המזרח את ריקודיה ארוכי השיער ופורצי החומות.  מסתורית.  מושכת גם גברים נשואים לעשות לה ילד.  מגלה אריות.  אופרות של אילוף וקילוף הבגדים, בגידות מאופרות ואלפי קלפים, סחרחורת מודעת עם עצירות במקומות הנכונים.  כיבוש.

ילדה קמה לעבודת הגוף, מנסה פעם אחר פעם להגיע.  להגיח.  מתוך עורה מבצבץ נחש פאלי זקור ראש המכיש את כל המתקרב.  אישה-ילדה מתפוצצת.  זה לא זה, צועק אדון ערפד מתוך כלי הדם הנקווה לרגלי, ציפורנייך עושות בי שמות ועוצמתך מגלה בי מתח מיני.  רק תנסי.  אני אפריש טיפות במקומות הנכונים, את תחברי בין הסודות האחרים, יחד נגיע לפסגת הפחד הפנימי. אל תעצרי.

נשים קמות לעבודת האלילים, כלות לחתן שיוציאן ממחזור הדם.  אפילו הריון לא מחזיק אצלן יותר מכמה ימים.  עד הבדיקה. עד ההפלה הגדולה.  קמות ונופלות עוד פעם, עוד טעם, עד יעבור זעם ויאסוף את הגופות.  אנשים חלשים נמשכים לריח המלוח ואל הנקמות דורש קורבן.  לא רוצה.  לא רוצה להמשיך כך.  אני מסכמת את בתוליי הנפשיים על סדין לבן ויוצאת שוב להכניע ולהיכנע.  את דמעותיי אני מטביעה בכוס התרעלה.  סימני הדם מחניכי נשארים בתפוח קשה העורף המסרב להתעכל.  אני יודעת, לא מודעת, לא רוצה יותר לגעת.

אני קמה ועובדת על עצמי.  מחתכי זורם נוזל בלתי שלי.  בגופי יש אלימות ואש וציפורני חתול.  חלק ממני ובכל זאת לא-אני.  חוגגת את יומי האחרון והראשון באי התענוגות, משליכה את הגברים הנרפים אל הגהנום שביקשתי לעצמי, מציתה את בושתי ומגניבה מבט לשעון.  שוב לוקח לו שנים לגמור.  מלך האש יודע את חסכי ומלטף אותי בלהבות, חורך פסים של צריבה באברי האינטימיים ביותר ומאפשר לי לחדור לתוכו, לדעת אותו, למצות את תהומות גופי במערה היער הירוק תמיד.  אישה-ילדה-גבר קמה ממרבצה ומלטפת את החתול הענק, הרב-מיני, התלוי מעל מיטתה.  בוקר טוב.

 

ג. ש ל ג י ה

 

לא צריך להתעורר.

באולמות המחול והמגע הגדולים של מערכת השמש החיצונית

עוד מטפטפים שבילי חלב מפטמות האלים.  שם

נשמרות אינסוף שמלות כלה ורדרדות

על מנת לשמש בסיוטי החתונה

של בתולות המכשפה.

 

בינתיים לגרד שאריות של קיום ולמצות את זרעם של גברים

פיזיים בלבד.

בינתיים לקוות להמתקת גלולת האכזבה

על מנת שהאיחור יסמל באמת את הגעתו של דור חדש אל העולם.

 

אימא קמה לעבודה, ובינתיים אני ונורית ניסינו לגלות מה קורה

כשנוגעים.  אימא שמה פלסתר

על החתכים. זה

לא אמיתי.

גם אני